By hhm_hafatzim
פורסם במדור- תיירות
לעיתים רחוקות מאוד בשנים האחרונות, אני מסוגל לקשור את צבאנו למשהו שבעקבותיו אני יכול רק להללו ולשבחו, אף גם לקלסו. ולשמחה זו מה עושה? התשובה היא הר כרכום.
// ספי בן יוסף
מאז שקיפלנו את האימפריה בסיני, והעברנו את המדבר רחב הידיים והיפה ההוא לידי המצרים, "נאלץ" צה"ל, שהוא צבא גדול לכל הדיעות, להתכנס במרחבי הנגב הקטן ממנו. כיוון שצרכי צבאנו עולים בדרך כלל על כל הצרכים האחרים, קמו קברניטיו והפקיעו מידי הבעלים החוקיים של הצבא, כלומר מידינו אנו, האזרחים, כמעט את כל הנגב והפכוהו לזירות אימונים ולשטחי אש רחמנא ליצלן. יש מקומות בנגב, שעליהם אני מיצר, ויש כאלה שעליהם אני מברך, והר כרכום, כפי שבוודאי הבנתם, הוא אחד מאלה, שעל כן כך הוא ניצל מגלגליהם של נהגים, אשר לדאבוני, חלק מסויים מהם מתנהגים כפראי אדם חסרי תרבות, וממטיילי שבתות, שאמנם יבורכו כולם בעזרת השי"ת, אלא שגם בהם יש פורעי חוק ובעיקר מזהמי סביבה סדרתיים ימ"ש.
צילום: www.EfratNakash.com
ולמה יוצאת מררתי על אלה המעטים, דווקא בהקשר להר כרכום, ולא למקומות אחרים ונפגעים לא פחות? היות שהר כרכום נמצא בירכתי הנגב, בתוך ארץ בראשית נהדרת, אשר שום יישוב ושום כביש, שום קו חשמל ושום חניון לא נמצאים בה ת"ק על ת"ק פרסה. ההר מתנשא בלב שממה מופלאה שהיא מן האחרונות בארצנו שאכן נותרו כאלה. מרקם אדמתו עדין ופריך, פניו הסחופים שלמים ונקיים וככזה הוא אוצר של יופי מדברי.
שמו הקודם של ההר דמוי השולחן השטוח והענק, המתנשא מעל בקעת חסון, לא רחוק מגבול מצרים, היה ג'בל עדייד. בעגה הבדואית פירושו – ההר הבולט, ומי שמכיר את צלליתו, יודע שאפשר לראותו ממרחקים עצומים.
אין לי הסבר מניח את הדעת, מהיכן שאבו אבירי המפה העברית את תעצומות תבונתם וליד הרים בשמות חספס, דלעת, מיכאל, שגוב וכיו"ב גבורות ונצורות, מצאו גם לקרוא להר בשם כרכום. מה היה נגרע מכבוד שפתנו הקדושה, אם שמו היה מזכיר את צלליתו הבולטת? אבל מי אנו שנרד אל חקרי התבונה הזו…..
צוות "חפצים" ממליץ:
המפלה בין הר כרכום לאחרים, שגם הם מרוחקים כמותו מכל מקום שדברי הימים נגעו בו, הוא במספר הרב של ציורי הסלע שלו. בכל רחבי הנגב ומדבר יהודה, בסלעי סיני, מדיין, אדום ומואב השכנים, בכולם, חקקו אנשים בסלע את שראו עיניהם או שדמיינו. יש בהם שחקקו אנשים ונשק בידם, יש וחקקו נחשים, עקרבים, יעלים, צבאים, זאבים ונמרים, יש שחקקו מחזות של ציד ויש כאלה ששלחו ידם בסוחרים ובנהגי מרכבות בלבד, ויש כאלה ש"סתם" חרצו בקרומי האבן הכהים – פאטינה בלשון יודעי הח"ן – מתחמוצות של ברזל וצורן וממלחים שונים, ו"סתם" חריצים אלה הם מרובעים ומשולשים ועגולים ומנוקדים; איש כיכולתו.
צילום: www.EfratNakash.com
האמת ניתנת להאמר, שמסלעיה הגדולים של מונגוליה במזרח, ועד מדבריות אפריקה, עסקו אנשים בהנצחת אמונתם הפשוטה כפי שספרתי. מעשה ידיהם, יש והוא עתיק יומין כדי אלפי שנים ויש הממשיכים באמנות זו אף בימינו אלה.
ומה אם כן לזה ולנו?
הכמות. הכמות. עשרות אלפי חריטות כאלה יש בסלעי הר כרכום, כמותם כה רבה – עין שפחה לא ראתה על הים.
צוות "חפצים" ממליץ:
גם כמה עצי אלה אטלנטית זקנים וסחופים גדלים בנקיקי שוליו, והמראה מקצה "שולחנו" השטוח, מעל נחל פארן הענק המזדחל למרגלותיו ומנסר את קירותיו במאות אצבעות יובליו הלבנים – הוא כשל מפת פניו של הירח, ואלמלי הרי אדום הרחוקים חוסמים בכהותם את האופק, הייתם ממתינים להופעתו הכחולה של כדור הארץ, בשמי הלילה של המרחבים הנטושים האלה.
בפאת טבלת ההר, הרימו בני נוער ומטיילים כמה אבנים שהמים פסלו בהם צורות עגלוליות וארכניות גם יחד, והציבון זו לצד זו כדרך שמע"צ נוהגת לעשות בשולי כבישים, ליפותם.
צילום: www.EfratNakash.com
כיוון שראה אותן פרופסור מכובד שמפאת כבודו נחסוך את שמו מן השורות האלה, וכיוון שראה את אלפי ציורי הסלע הנאים הפזורים בכל ההר, נתלקח דמיונו וראה כאן בהגיגיו את הר סיני, ואת אלפי בני ישראל המכונסים למרגלות ההר ורואים את הקולות, ואף מצא את הנקיק ממש אשר ממנו נטל רבנו הקדוש את האבנים לכתוב עליהן את עשרת הדברות לברית. לא זו בלבד, אלא שבציורי נחשים ועקרבים מצא אות וסימן לשרצים האלה המככבים במיתולגיה היהודית כשליחי העונשין של הקב"ה ובאבנים שהציבו בני הנוער, רואה הוא סימן לשבטי בני ישראל שחנו בקדש ברנע ומשם עברו בהמוניהם עד כאן כדי לקבל את התורה ממשה וגם כדי לקבל קצת "על הראש"…
לא לנו להתפלמס עם דבר הליצנות הזה, אך כיוון שדרכם של חלק מדברי הבאי להפוך לאמיתות ניצחות, אם יש קונה להם, חובה עלינו, בבואנו למקום, לדעת כי יש החושדים במקום שהוא קדוש.
תמהני אגב, מה יאמר אותו מלומד לו הרחיב מעט את השכלתו כדי לדעת שריכוזים כאלה של ציורי סלע ואף גדולים ויפים מאלה בהרבה, נמצאים במונגוליה ובקירגיזסטן, בקזחסטן ובתורכמניסטן, בסהרה ומן הסתם בעוד מקומות שאיני מכיר.
האם המקומות הרחוקים ההם היו הבמות לחזרות ולנסיונות מוקדמים לקראת מעמד הר סיני? ומי היו המשה רבינואים של המקומות האלה?
צילום: www.EfratNakash.com
איפה זה?
במפת הטיולים וסימון שבילים הר הנגב המערבי (מס' 17). דרך עפר, עבירה רק לרכבים עם הנעה קדמית, מסתעפת מכביש הגבול המערבי עד מרגלות ההר והיא מסומנת בצבע אדום.
ספי בן יוסף הוא איש ידיעת הארץ והעולם הגדול, טייל, עיתונאי וצלם.
ספי יצר סגנון כתיבה והגשה מיוחד ומקורי, המצטיין בעושר ובברק.
בעל טורים ומדורי טיולים פופולריים ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה.
הכנסו לאתר של ספי בכתובת הבאה:
http://www.seffibenjoseph.co.il
