By Tami Klein
פורסם במדור- תיירות, חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
בוקר. שעון מצלצל. עלטה בחוץ. התארגנות מהירה. חצי קפה פושר ומפגש עם הנהג בלובי. נסיעה לשדה התעופה לטיסת הבוקר אל מדבר הגובי. מדבר הגובי!
המטוס הקטן מיטלטל באוויר עם רוחות האביב המכות במדבר ללא רחם. מחלונות הזבוב המכני נראים מרחבי האינסוף של המדבר. מעת לעת נקודה לבנה אי שם במרחב מסמנת גר (Ger), אוהל הלבד המסורתי של הנוודים, המציין את מקום משכנה הזמני של משפחה. בוודאי רועי גמלים, בנדודיה במדבר. בקצה האופק עולה פס אבק – ככל הנראה משאית השועטת אל אחד המכרות הצצים במדבר כפטריות אחרי הגשם.
הטייס נאבק ליישר את המטוס על המסלול, הדלת נפתחת, ואנו פוסעים אל האוויר הצח והצונן של שעת בוקר מוקדמת בדאלאנזאדגאד (Dalanzadgad), בירת מחוז דרום מדבר הגובי. בפעם האחרונה שהייתי כאן נראתה העיר כאתר צילום למערבונים, עם כל הקלישאות – שיחים מתגלגלים ברחובות המאובקים, סוס קשור לגדר עץ מטה ליפול, שיכור מוטל מול דלת בר מקומי. המקום השתנה ללא הכר. תנופת הפיתוח המואצת בשל מציאתם ופיתוחם של מכרות רבים באזור המדבר הביאו לבניית בנייני מגורים חדשים, מלונות, ובכלל, העיר נראית כמו התעוררה מן המתים. עוד לא מנהטן, אבל אפשר להרגיש שמשהו קורה כאן. מאידך, תנופת הפיתוח הביאה איתה גם אתגרים לא פשוטים – המכרות צורכים כמויות אדירות של מים, והנוודים, מגדלי הצאן והגמלים נאבקים על זכותם לקבל מעט מים כדי להמשיך באורח חייהם המסורתי. המכרות – בחלקם חיים ועובדים למעלה משלושים אלף איש, מספקים פרנסה גם לחלק מן התושבים המקומיים, אבל תנופת הפיתוח גם הביאה לפריחה בתעשיית הזנות ובאופן בלתי נמנע גם לפגיעה לא מבוטלת בטבע ובסביבה. מי ייתן והאנושות תדעה לוותר על כל הזהב, הנחושת והפחם הזה, ולהשאיר את המדבר לנפשו. אבל טבע האדם כנראה לא טוב מנעוריו, וגם חמדן…
ביציאה מדאלאנזאדגאד עוצר אותנו שוטר תנועה. רגע של לחץ באוויר עד לאחר שהוא מברר את היעד הסופי שלנו. מסתבר שהוא מבקש/דורש לשלוח את אחייניתו לכפר הסמוך שנמצא בדרך. גם זו מונגוליה.
לאחר כשעת נסיעה, ואחרי שהורדנו אחר כבוד את האחיינית, אנו פונים אל יולין אם (Yolin Am), או בעברית- 'קניון הנשרים', נווה מדבר ובליבו נובע מעיין קטן. המים הנובעים קופאים בעיבורו של החורף המונגולי הקיצוני, והופכים לנהר אדיר של קרח המכסה את קרקעית הקניון. אבל עוד לפני שאנו מגיעים אל נהר הקרח, מתגלה מעבר לעיקול הדרך יעל אדיר קרניים, המסתכל עלינו בנון-שלנטיות ועוד לפני שהמצלמות נשלפות הוא נעלם בטיפוף קל אל ראש הרכס, מעיף בנו עוד מבט מזלזל קמעה, וממשיך בדרכו.
יורדים מהרכב. אנו צועדים במרבד של פרחים המשכיח מאיתנו את היותנו בליבו של אחד המדבריות הצחיחים בעולם. אכן, שנה מבורכת במונגוליה. אנו מגיעים אל נהר הקרח העצום, ונהנים מהחוויה הכמעט סוריאליסטית- קרח בליבו של המדבר. כיאה לשמו, אנו זוכים לראות על המצוקים המקיפים את הקניון העמוק. נשר, עוזניה ופרס. אכן, קניון הנשרים.
אנו נוסעים למחנה שלנו לארוחת צהריים והתארגנות מהירה, ואחר הצהריים יוצאים לעוד פלא שטומן המדבר בחובו. באיאן זאג (Bayan Zag), הידוע לבני המערב כ'סלעים הבוערים' הוא הר עשוי אבן חול אדומה. פה גילה ההרפתקן האמריקאי רוי צ'פמן אנדרוז, לימים מקור ההשראה לדמותו של אינדיאנה ג'ונס ההוליבודי, את ביצי הדינוזארים הראשונות שהכיר המדע, ובכך שם קץ לוויכוח האם היו הדינוזארים זוחלים או יונקים. בהמשך נמצאו כאן עוד ממצאים פלנתאולוגיים רבים, כולל מינים של דינוזאורים שאינם מוכרים למדע. אבל מקור קסמו של האתר למי שאינו חובב עצמות ומאובנים, אלו ההרים עצמם אשר לעת שקיעה נצבעים באדום בוהק המעניק להם את שמם. לאחר טיול הליכה באזור, ותצפית על השקיעה, שבנו על עקבותינו למחנה בו לנו את הלילה.
את היום הבא התחלנו בטיפוס אל פסגת חאבצחאיט (Khavtgait)- אתר פולחן עתיק אשר בו דורות של תושבי המדבר הותירו ציורי סלע מרהיבים. חלקם בעלי משמעות פולחנית, חלקם מתארים סצנות מחיי היום-יום, וחלקם, כך נדמה, נחרטו בסלעים השחורים מתוך תקווה שאלוהי השמיים יביאו לחורטים שלל צייד נאה, ובשל כך חרוטים כאן מיני בעלי חיים אשר בוודאי שימשו מזון לנוודים. המראה הנשקף מפסגה רמה זו הוא מראה משטחי המדבר הנמתחים מאופק לאופק ללא בניינים, גדרות, עמודי חשמל, או שאר מעשי יד אדם המכערים את פאר הבריאה.
מכאן המשך נסיעה לאורך 'שלושת ההרים היפים של הגובי' (Goviin Gurvan Saikhan) אל דיונת החול חונגורין אילס (Khongoriin Els). בעיני רוחם של רבים בוודאי נדמה המדבר כמרבד אינסופי של חול, אבל לא כך הוא. בחלקו הנרחב המדבר הוא מרבדי חצץ או אדמת לס, והמפגש עם דיונות חול הוא אקראי. אבל חונגורין אילס היא דיונה במלוא מובן המילה, צהובה, גבוהה ונישאת מעל אדמת הלס. היא מלכת החלק הזה של המדבר ללא כל ספק. לרגלי הדיונה זורם נהר קטן בו רועים עדרים קטנים של סוסים, ובדיונה עצמה- עדרים של גמלים באקטריים, הגמלים כפולי הדבשת של מרכז-אסיה ואשר היוו את התשתית, בלעדיה לא יכלה להתקיים דרך המשי המיתית. הטיפוס על הדיונה מצריך מאמץ יתר בכל הגפיים, והטיפוס על הפסגה הגבוהה ביותר, 800 מטר גובהה, מותיר את הגוף ללא כוח ונשימה, אבל המראה שובה עין ולב. ים של חול צהוב מכל הכיוונים, ושקט שאפשר רק למצוא בלב המדבר. עצום את העיניים ונדמה שעוד מעט יצוץ מישהו ויבקש שאצייר לו כבשה…
שקיעה על הדיונה, מקלחת, והתארגנות ללילה נוסף בגר המונגולי, ולמחרת, השכמה מוקדמת כדי ליהנות ממראה הזריחה על הדיונה.
יום נסיעה ארוך מסתיים לגדותיו של הנהר אונג (Ongi). הנהר אונג, מלבד היותו הנהר הגדול ביותר בגובי, הוא גם סמל למאבקם הצודק של המקומיים בקונגלומורט המכרות. פעילות נרחבת של מכרות זהב ליד מקורות הנהר ייבשו אותו כליל, והביאו לקריסתן הכמעט סופית של אוכלוסיות אשר גרו במורד הנהר. מאבק עיקש, לעיתים אלים, הביא לפסיקת בית המשפט שאין לקיים פעילות כריה במרחק 150 קילומטר ממקורות הנהר, וכך שב הנהר לזרום ולברך את מרחבי המדבר במימיו המרווים גוף ונפש. כאן, על שתי גדות הנהר, זו מול זו, ניצבות חורבות המנזר אונג, הנושא את שם הנהר.
כאן היה המרכז הדתי הגדול ביותר במדבר, עם אלפי נזירים שחיו, למדו והתפללו פה. בראשית המאה ה-20, עם השתלטות הקומוניזם על מונגוליה, אלפים מבין הנזירים הללו נטבחו ונקברו בקברי אחים. אחרים נשלחו לשרת בצבא ולשמש בשר תותחים, וסביר שחלקם הלא מבוטל קיפד גם כן את חייו. במהלך עשרות שנים עמד המקום שומם ונטוש, כאשר מעטים מבין מבני המנזר אשר שרדו את הפרעות משמשים מקלט לצאן ולבקר של הנוודים.
לאחר תום העידן הקומוניסטי, ולאחר ביטול החרמות על פולחן דתי, החלו המקומיים, בעזרתם של כמה מהמתעשרים החדשים במונגוליה לשקם את מרכזי הדת הישנים, וגם את זה שכאן. פעילות השיקום עוד רחוקה מלהיות שלמה.
נכון להיום, מנזר אחד קטן פועל, ולידו מוזיאון קטן ובו מעט שרידים שנאספו מהחורבות שהותירו אחריהם הקומוניסטים הנלהבים לאחר ששיטחו את מבני המנזר עד המסד. שמועות עקשניות מספרות על אוצרות זהב אדירים שהחביאו הנזירים במערות במעמקי המדבר עת הבינו את הגורל הוודאי המצפה להם ולמנזרם האהוב, אך אלו מחכים לאינדיאנה ג'ונס מודרני, מקומי או מבחוץ, אשר יקדיש את חייו להתחקות אחר גורלם של אותם אוצרות אשר בוודאי נקברו במרוצת השנים תחת אבק המדבר.
בבוקר הבא המשכנו את הנסיעה אל שולי המדבר והלאה, אל המשך ההרפתקה באזור הפורה של מונגוליה. , אבל זה כבר סיפור לפעם הבאה.
הווידיאו שערך רון בטיול זה מבטא ביתר שאת ייחוד המסע:
רון אורן, בעלים של חברת טיולים במונגוליה מזה 20 שנה, נענה גם הפעם, לפי בקשתנו, לכתב לנו. סגנון כתיבתו וזוויות הראייה של רון מעשירים תאור מקומות גם בהבחנות עומק תרבותיות, התורמות לקורא אותו.
צילומים – רון אורן
