//יהודית בר

חזרנו לטכסט זה כי הוא עשוי להאיר, כמעט לכל אחד מאיתו, כמעט תמיד.

המשפט המיוחס להרקליטוס – "הכל זורם. אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים. זה לא יהיה אותו הנהר ולא אותו האדם." עשוי להיות עוגן חשיבה.

מאחר שכל רגע אינו דומה לאחד מקודמיו ומאחר שהכל פרי הנסיבתיות,  כל נסיבתיות עתידית תמיד תהיה משוערת.

תפיסת הסיני העתיק ,הטאואיזם, המדגיש את הדרך, הוא המבט, כנראה, היותר נכון עבורנו כבני אדם. לראות הדרך כחידה שבכל רגע מתגלות פניה, עשוי גם להשתיק וגם להשקיט בהליכה בדרך. לפקוח עיניים כל בוקר כמו ילד המגלה מציאות, עשוי להעמיד אותנו מנסים להתמודד עם הנקרה בדרכנו וגם עשוי לחסן אותנו בפני ההתמודדות הבאה.

ב"הכל זורם" נחמה גדולה –  בצעדינו הבאים עשויה להימצא תקווה, ולאו? יש להמשיך לזרום ולו כדי לגלות הרגע הבא, כי הרי יותר מזרימה, אין.