סיפרו של דויד גרוסמן, אתי החיים משחק הרבה, מטלטל. הספר קריא סיפור החיים המסופר בו, ובודאי גם באמנות כתיבתו של גרוסמן. בעיני כמעט חובה לקראו.

לקחתי עימי ארבע מחשבות לאחר שסיימתי את הספר, וברצוני לחלוק אותן עימכם, נמעני המגזין.

האחד, האימפקט שסיפורי החיים מייצרים לא יכול להשתוות לסיפורים מומצאים, לבלטריסטיקה. סיפור חייה של הגיבורה הראשית, ורה, מרגש, מפתיע, כואב ומעורר הרבה חיוב לחיים.

אישה מטלטלת בסיפור חייה, מטלטלת מצד אחד ומעורר הערכה גדולה על יכולות, תבונת חיים וכוחות נפש.

במקרה קראתי לאחרונה 3 ספרים מהחיים – ממה עשוי התפוח? של עמוס עוז, נער האופניים של אלי עמיר ואיתי החיים משחק הרבה, ספרו של גרוסמן. מזמן לא קרה לי ששלושה סיפורי חיים, כמעט ביוגראפיים, מספרים על מטוטלת החיים של אנשים מעוררים מארג רגשי עמוק והנאתי בקריאתם הייתה מאד גדולה.

מצאתי שנכדי הגדולים כבר כמה שנים הם מבקשים שנספר להם "סיפורים מהלב", סיפורים מהחיים, במקום קריאת ספרים. כנראה שאינטואיטיבית, הם יודעים מדוע.

השני, מהו ספר טוב? אפשר להערים מילים אין ספור מזוויות ראייה שונות, מקצועיות יותר ומקצועיות פחות, כדי לאפיין ייחוד ספר טוב. אבל ספר שאינך יכול להניח מהיד וכל רגע פנוי אתה מוצא עצמך קורה בו, אין ספק שבעיני הספר טוב. ללא ספק למדנו "להתפלסף", כמעט בכל תחום. הנכון מדי פעם לעצור מהמוכר ולהיות כנים עם עצמנו – כל ז'אנר של כתיבה הוא מצליח אם הקורה קורה אותו בשקיקה.

השלישי, התרפויטיות שבדיאלוג כן. כמעט מחצית מהספר של גרוסמן פותח כרימון פתוח את הדיאלוגים במשפחה קרועה מאהבה, מחסך רגשי ומשקיקה של התייחסות. הדיאלוגים הארוכים או הקטועים בין ארבעת גיבורי הספר מדגישים עובדה אחת – לדבר במשפחה הכרחי גם כאשר יש כל הקושי שבעולם לעשות זאת. לדעתי בנושא זה טמונה חוזקו ועוצמתו של הספר של גרוסמן. אין ספק שלמרות סיפור החיים האמיתי המגולל בספר, קטעי הדיאלוג הם פרי יצירתו של הסופר, וגם בנקודה זאת, כמובן, נבחנת מיטב היצירה של דויד גרוסמן.

הרביעי, עוצמה אישית היא ללא ספק מבנה גנטי. מזה שנים אני מודעת שהגנטיקה עשויה להיות תרומה, מתנה ועלולה להיות קללה, או מזה וגם מזה… זאת ראייה פסימית, רבים יאמרו. הגנטיקה עימה באנו לעולם, אינו סיפור של אופטימיות או פסימיות, זאת עובדת חיים אותה כל אדם נושא אותה. כיצד? גם הכיצד נושאים אותה תלויה בגנטיקה שקיבלנו במתנה מאבותינו הקרובים או הרחוקים יותר. כפי שהשמש זורחת ושוקעת ועובדת טבע זאת אינה תלוית מעשה אדם (לעת עתה), גם ההתנהלויות שלנו מונחות גנטית.

הדמות המרכזית בספר של גרוסמן יצוקה מגנטיקה של לשרוד בכל מחיר, הגוף והנפש, בכל טלטלות חייה הלא-יאומנו, החזיקו את ורה עמידה כמו סלע, באותה חיוניות עימה באה לחיים, באותו אושר רגשי פנימי וחיצוני, באותה חשיבה חיובית גם בתשתיות שאול בהן הייתה. ועל כך מה נאמר – יבורך האדם שזאת מתנה חייו.

 

במגזין תוכלו למצוא 2 רשימות על שני הספרים המוזכרים בכתבה :

ממה עשוי התפוח? של עמוס עוז – https://bit.ly/2Q2RG5x

נער האופניים של אלי עמיר – https://bit.ly/2w0svUM

הספר איתי החיים משחק הרבה של דויד גרוסמן יצא בהוצאת הקבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה – הספריה החדשה