By chayap
פורסם במדור- יהודית בר, "מבט על החיים", חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
לאחרונה עיינתי שוב בספר יפני שקניתי לפני כשנתיים בשנחאי, המציג תכניות של מספר ארכיטקטים יפניים – סקיצות וצילומי פנים וחוץ של בתים אותם תכננו או שחיים בהם אותם הארכיטקטים.
מאחר שכל הספר כתוב ביפנית, שאיני מבינה, בלט במיוחד האיור מעלה ומספר המילים הכתובות בו באיטלקית, אשר היו מובנות לי – "החוט האדום של הגורל".
חשבתי לעצמי שלא במקרה האיור מתמקד בשני בתים קטנים – כל אסונות הטבע ביפן מתמצים בעיקר בהרס ארכיטקטוני ואנושי. המילה "rosso" , שתרגומה הוא "אדום", יתכן שנובע מהטרגדיה של ההרס ושל המוות. והאיור כולו? יד הגורל, כמובן.
מבע האמירה של "יד הגורל" במספר קווים עדינים וחדים בזכות המינימליזם, מטלטל. מתאים לתרבות היפנית לבטא עיקר חיים במינימום קווים. בהיכרותי ב- 25 השנים האחרונות את המזרח הרחוק, תפיסות העולם שמאפיינות אותו אכן מתאימות לאיור מעלה. "החיים הם קפריזיים". ראו כתבה במדור "מבט על החיים במגזין "חפצים" מקו ועד תרבות – "כיצד – והאם ניתן – לחולל שינויים בדפוסים של חיי היומיום עצמם?"
אם נריץ לנגד עינינו שלוש המילים – גורל, קארמה, מזל – ניווכח ששלושתן כמו "צועקות" אותו נושא –אין בידינו, בני אנוש, שליטה על עיקר חיינו. וכשזאת המציאות, כל אשר בידינו הוא לנסות להיטיב עם עצמנו בלראות החיובי, למצותו עד כמה שניתן, עד תום, ולחיות הרגעים של חיינו אחד אחד בעכשיו הנוכחי.
למרות המחשבה המערבית, בה חונכנו, של סיבה ומסובב, תכניות ותוצאותיהן, מעורבות מקסימלית באפשרי וגם בלא באפשרי, על ידי התרוצצות יתר פיזית ונפשית, בסופו של דבר גם אלו מאיתנו המנסים, ובצדק, לנווט את החיים, מבינים שהחיים באים אלינו, יותר מאשר אנחנו מעצבים אותם. כל אחד בודאי
יוכל לומר שדווקא האירועים המרכזיים בחייו קרו באקראי, וכך עוצבו חייו בהתאם. כמובן אין לשכוח שגורלו, הקארמה ומזלו של אדם הוא תמיד גם לחיוב וגם לשלילה. וגם כאשר הם שליליים, עדיין ניתן "ללוש" אותם. כיצד? לראות בהם את "חצי הכוס המלאה", ועל נושא זה כל כך מתאימה האימרה "אם אין אני לי מי לי."
מכאן שכל פעם כאשר אנחנו מברכים בן משפחה, חבר, קולגה לעבודה, הברכה היפה ביותר, בעיני, והתמציתית ביותר, היא – "מזל טוב!".
