בעקבות תכנית רדיו, ריאיון של יעקוב אגמון בגל"צ בשבת בבוקר, הכרתי את יואב בן דב, ז"ל, פילוסוף מדע (למד פיזיקה והיסטוריה ועשה את הדוקטורט בתורת הקוונטים). נושא השיחה היה מרתק והעמקתי מעט בכתובים של יואב בן דב,ז"ל.

לא חדש לנו שמציאות אובייקטיבית אין. כל הקשר משנה במעט, או לחלוטין, את הנראה כ"מציאות אובייקטיבית". וזאת אינה רק שאלה של "מי אמר/מי ראה/מתי", אלא גם יחידות פיזיקליות כמו אלקטרון, פוטון, לא ניתן להגדירן חד משמעית – האלקטרון לעיתים מתנהג כחלקיק ולעיתים מתנהג כמו גל. באלו נסיבות? גם מורכב לומר, תלוי מה רוצים להוכיח ובהקשר הנתון מראש של הניסוי. מורכב, לא כן?

לכן אנחנו יכולים לבחור הנתון/ההסבר/התיאור/הסיפור שאנו רוצים לאמת או לאמץ. זה יותר פשוט. מדוע? כי אפשר להגיע לרזולוציה של האמירה – "נוכל לבחור בחצי הכוס המלאה או בחצי הריקה". ובנקודה זאת אנחנו כבר יותר קל לנו לעכל. מדוע? כי התבנית מוכרת, נדושה  ויודעים להגיע לרזולוציה של האם בחרת להיות חיובי או שלילי? האם תעדיף קבלה חלקית ולא לאבד כמעט הכול…, למשל.

מורכבות המציאות היא לעיתים כה מפתיעה שאנו גם יכולים לומר או שהיא אבסורדית או שהיא מסתורית או שפשוט איננו מבינים אותה. ישנה דוגמא אחת כאשר מדברים בפיזיקה על תורת הקוונטים, והיא אפקט הפרפר – "כל פרפר שמנפנף בכנפיו במקום כלשהו בעולם, יכול להסיט את המערכת ממסלול אחד של התפתחות למסלול שני. לדוגמא, פרפר כזה יכול לייצר משב רוח קל שיזיז טיפת מים שתיפול על ענף יבש שיישבר בעקבות נפילת טיפת המים ולגרום זעזוע יותר חזק, וכן הלאה… לכן האמירה שנפנוף כנפי פרפר בחלק אחד של העולם עלול לגרום לאירוע טבע דרמטי בחלק אחר של העולם. בנושא זה של התערבות קלה העשויה/העלולה לשנות מהותית מציאויות, מומלץ לראות הסרט "אפקט הפרפר",  מ-2004, סרט מדע בדיוני; של הבמאים אריק ברס וג'יי מקו גרובר. הסרט נמצא בנטפליקס.

 

ודוגמא אנושית, היסטורית  – הירייה בסראייבו פתחה את מלחמת העולם הראשונה הנוראית – "ב-28 ביוני 1914 נרצחו ביריות בעיר סרייבו, בירת בוסניה והרצגובינה שתחת שלטון אוסטרו-הונגריה, יורש העצר האוסטרו-הונגרי הארכידוכס פרנץ פרדיננד ואשתו סופיה, דוכסית הוהנברג. הרוצח, גַברילוֹ פּרינציפּ, בוסני סרבי, אחד מחבורה של שבעה בוסנים וסרבים, היה חבר התנועה המהפכנית "בוסניה הצעירה", ששמה לה למטרה לשחרר את קבוצת העמים דוברי השפות הסלאביות הדרומיות בבלקן משליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית ולאחדם במסגרת ישות פוליטית חדשה, שתיקרא "יוגוסלביה". הרצח, שקיבל את הכינוי "הירייה שנשמעה ברחבי העולם", הניע שרשרת אירועים, שרצוי לקרא עליהם לבין עד כמה זה עלול להיות אבסורדי, שהביאו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה חודש לאחריו, ב-28 ביולי 1914, ולכן הוא נחשב ל"יריית הפתיחה של המלחמה".

ציור של אקילה בלטראמה שהופיע בעמוד השער של העיתון האיטלקי ב- 12.7.14 ב-Domenica del Corriere (מוויקיפדיה)

 

שני האיזכורים מעלה – אפקט הפרפר ויריית הפתיחה של מלחמת העולם הראשונה הן דוגמאות מאלפות על השפעות  לא קשורות כלל להתפתחויות דרמטית, היכולות לשנות סדרי עולם. ומכאן מה אנו יכולים לצפות? מה הסטטיסטיקה באמת אומרת כאשר היא נשאלת? קטנו, כבני אדם, בדיוק כמו הנמלה שאינה יודעת העשוי/העלול לקרות בדרכה. למציאות כנראה כללים, דרכי פעולה, נסתרות מעינינו. לכן ציין איינשטיין המשפט "אלוהים אינו משחק בקוביות."

ועדיין מה בידנו? בעיקר חשוב לדעת התרחשויות בדיעבד, לדעת שאיש אינו יכול לחזות התרחשות עתידית, ושיש לחיות במציאות מעין זאת בדרך הטובה ביותר האפשרית;   להצטנע במידת האפשר ולנסות לתרום נכון, כל אחד בדרכו, בתוך מציאות מעין זאת.

פן נוסף למוזכר מעלה נמצא בספרו של הסופר הארגנטינאי חורחה בורחס, "גן השבילים המתפצלים". כאשר הספר הופיע בתרגום עברי בארץ, ב- 1976, נשביתי במסות שבו. כתיבה מעין זאת עדיין לא הכרתי – מציאות ודמיון ברמת חשיבה ייחודית כבשו אותי. היצירה,  שעל שמה גם הספר, היא אכן המרתקת ביותר- בכל זמן מהזמנים כל אחד מאיתנו יכול/עשוי/עלול להיות בנסיבות שונות, כמו מקבילות לנוכחיות. כולנו יודעים זאת – סטייה קלה בנקודת זמן ממה שעשינו, יכלה להביאנו לשביל חיים חדש. ובעיקר סטייה מדרכנו, שלא בשליטתנו, אלא עקב נסיבות חיים, הביאונו להקשר חיים, אשר לעיתים לא רק לא יכולנו לצפותו, אלא הוא מהווה הפתעה מוחלטת על התערבותו והשינויים המהותיים, לעיתים דרסטיים, שהביאנו בחיים.

"ברור שהפרפר לא באמת מחולל סופת רעמים במובן המקובל. האנרגיה של הסופה באה ממערכת מזג האוויר ולא מכנפי הפרפר, והסופה גם לא תתרחש אם מלכתחילה מערכת מזג האוויר אינה כוללת אפשרות כזו. אבל במערכת מורכבת עם השפעות גומלין רבות העתיד נראה לא כמו מסילה של פסי רכבת, אלא כגן של שבילים שמתפצלים זה מזה ומובילים לכיוונים שונים. הפרפר נמצא באחת מנקודות ההתפצלות האלה, ומשק הכנפיים שלו מספיק כדי להטות את המערכת בעדינות ולשלוח אותה לשביל אחר. הדבר דומה לסיבוב הקטן של הגה המכונית ימינה או שמאלה בנקודת ההתפצלות של כבישים מהירים: פעולה קטנה, אבל היא תשלח אותך למקום אחר לגמרי. אפקט הפרפר אומר שני דברים. ראשית, יש רגעים – ובחיים האמיתיים, יש הרבה כאלה – שבהם פעולה קטנה יכולה לחולל שינוי גדול. שנית, כאשר זה קורה, אין קשר ישיר ופשוט בין הפעולה עצמה והתוצאה הסופית: לפרפר אין מושג על מה שקורה במערכת מזג האוויר, ומשב הרוח הזעיר שהוא חולל בכנפיו בכלל אינו בכיוון שבו הסופה נושבת לבסוף. למי ששואף למצב של שליטה מוחלטת במציאות, אפקט הפרפר הוא חדשות רעות: עד כמה שלא נחזק את הידע ואת אמצעי השליטה שלנו, תמיד יישאר משהו בלתי נשלט כמו פרפר שיוכל לנופף בכנפיו ולשבש לנו את כל התוכניות. אבל למי שרואה את עצמו כפרפר קטן בתוך מציאות שהיא תמיד גדולה וחזקה ממנו, אלה חדשות טובות. פירוש הדבר הוא שאם תזהה את המצבים שבהן העתיד יכול להתפצל (בשפת התיאוריה, הנקודות שבהן המערכת נמצאת במצב של כאוס), ואם תוותר מראש על שליטה מוחלטת בתוצאה הסופית, גם פעולות קטנות שלך יכולות לחולל שינוי גדול. מהם המצבים האלה? גם בחיים, אלה בדיוק הנקודות שבהן אנו נמצאים במצב של כאוס. יש אולי תקופות שבהן אנו יכולים לחוש את חיינו נעים על מסילה יציבה ובטוחה כשהכול מסודר וצפוי. אבל מפעם לפעם (ואולי הרבה פעמים) אנו מגיעים למצב של משבר ואי יציבות: התלבטות בין דרכים שונות, בעיה שאיננו יודעים כיצד להתמודד איתה, רצון בשינוי בלי לדעת באיזה כיוון, אי נחת ותחושת תקיעות שמתנגשת עם רצון שלנו לצאת ממנה, וכדומה. במצבים כאלה העתיד נפתח כגן של שבילים מתפצלים, ברוח הדימוי שהופיע בסיפור בשם זה של חורחה בורחס. במקום מסלול יחיד וקבוע מראש אפשר כעת לחשוב שאנו עומדים בצומת של שבילים שמובילים בכיוונים שונים, כאשר כל צעד קטן לכאן או לשם יכול להשפיע על חיינו לטווח ארוך." מתוך הכתובים של יואב בן דב, ז"ל.