נולדתי בסוף מלחמת העולם השנייה בעיירה קטנה במולדבה. סבי היה מגיע מקצה העיירה לראות את נכדתו הראשונה, אני, בכרכרה רתומה לסוסים. בעיירה לא היו מכוניות כלל. לאורך 74 שנות חיי, בהן חייתי, התחנכתי ועבדתי ממזרח אירופה ועד למערבה, בצפון אמריקה, ובמזרח הקרוב והרחוק, ממצרים ועד וויאטנם ותאילנד, ראיתי וחוויתי הרבה מאד.

העולם השתנה מאד ערכית, תרבותית וכלכלית. שלוש המילים המודגשות במשפט הקודם בעלות אותו מעמד – אין חשובה יותר מקודמתה. כך כנראה מתרחשת אבולוציה. לנו, כבני אדם כדאי להתבונן בטבע, to reflect (אין מילה טובה בעברית לנושא זה; המילה להרהר היא שיטחית מדי לנושא), ומקסימום להעלות את ה-  reflections על הכתב. אין כאן, כמובן, שאלה של טוב או רע, חיוב או שלילה, מחייבת ומתנגדת, מקבלת או מבקרת.

כיצד עלה רעיון רשימה זאת? כתבה בעיתון הבוקר* על גבר טרנסי, שרחמו, כמובן, עדיין נשאר בגופו והוא החלט שהוא בעצמו רוצה ללדת את בנו. ואכן הגבר הטרנסי ילד ילד, ולא אימץ או הוליד את בנו. גם אני, שראיתי כה רבות בפאנלים השונים של החיים, אמרתי לעצמי "וואללה!"

גבולות נפרצו כמעט בכל מישור. זאת אינה שאלה של טוב או רע, כי טוב או רע זאת שאלת האדם/האנשים בקונטקסטים משתנים.

אם כך, מהי בכל זאת הפואנטה? התשובה היחידה אותה אני מוצאת הבוקר היא לקוחה מסיפור חייה של Asha, חברתי ההודית שגדלה והתחנכה ב- Bangalore , עיר משכילה ומפותחת, ואשר התחנכה באוניברסיטאות אמריקאיות, כאשר סיפרה שגדלה במשפחה אריסטוקרטית, אימה חזרה ושיננה בפניה  –

“the most important in life is to be adjusted” וחברה ישראלית ציינה לא מזמן, לאחר תהפוכות חייה, כיצד היא מדגישה בפני ילדיה הבוגרים חשיבות "הגמישות בחיים".

ולגמרי אסוציאטיבית, נזכרת בטיול עם חבורת "שביל ישראל", בו הנושא המרכזי היה “successia” (שינוי מגמתי בחברת צמחים לאורך ציר זמן, המתבטא ברצף של התיישבות מינים והכחדות מינים), והרי גם האדם הוא חלק מהטבע. לא כן? חשוב ללמוד מחכמתו של הטבע כי רבה היא והיא נובעת מ- "איך להמשיך" למרות השינויים.

מטבעי איני אדם גמיש במיוחד, והמילה שלמדתי באותו טיול ב"שביל ישראל" עלתה וצפה מחשבתי מאז. ולא בכדי.

*הכתבה בעיתון הארץ מ- 5.12.19, "לאבא שלי יש רחם", מתייחסת לסרט דוקומנטרי על אותו בחור טרנסי "סוסון ים", אשר יוקרן בסינמטק תל אביב.