By chayap
פורסם במדור- יהודית בר, "מבט על החיים", חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
// צילום ראשי – צילום מערכת
חבר, בארץ, קיבל לאחרונה במתנה ליום הולדתו מכשיר "אלכסה" מאחיו החי בארה"ב. הופתעתי לתיאורי החבר כיצד הוא מתלהב מהמכשיר, כיצד היא מבצעת עבורו משימות, דוגמת תזכורת לקנות משחת שיניים שנגמרה. לא ידעתי איך להגיב. בעיקר הייתי מאד במבוכה, מאחר שאני מכירה את האיש הרציני, בעל ידע גדול מאד ושיקול דעת מאוזן.
קראתי הכתבה שכתב יובל הררי בניו יורק טיימס על מהפכת האלגוריתמים ועד כמה חשוב לאזנה. כמה מחשבות הבזיקו לי בראש, מחשבות איתם אני הולכת כבר די הרבה זמן.
בעקבות הכתבה בניו יורק טיימס קראתי גם את סיפרו של יובל הררי – 21 מחשבות על המאה ה-21.
בתערוכה המתקיימת עתה בלונדון במוזיאון Museum Victoria & Albert – The future Starts Here (העתיד מתחיל כאן), ובה ביקרתי, התיישבתי במכונית אוטונומית, כמובן ללא נהג, של חברת פולקסווגן, ולחצתי על מספר כפתורים. ההרגשה הייתה מאד מוזרה. התערוכה "לא עשתה לי טוב". יתכן שאינטואיטיבית, בתוספת מחשבותי על הקידמה המטאורית, בה אנו חיים, ותוכן סיפרו של יובל הררי, המוזכר מעלה, כולם יחד נבטו אצלי.
ארבעת ציוני דרך מעלה קרו בחודש האחרון, כמעט ברצף. באופן טבעי הם הובילו כמעט לאותה מחשבה – האם נדע כיצד לשמר את תודעתנו? חשוב לשמור על תודעתנו? "היכולת לנווט היא כמו שריר – אם לא משתמשים בה, היא מתנוונת. זה נכון גם לגבי היכולת לבחור בני זוג או מקומות עבודה." עמ' 65 בספרו מעלה של יובל הררי "21 מחשבות על המאה ה-21". ואני מוסיפה – ראו כיצד איבדנו את הזנב במהלך האבולוציה. איבדנו מאחר שלא נזקקנו לו יותר.
ומה קרה לזיכרוננו? נחלש עד מאד. מפתיע לראות תופעה זאת אצל צעירים. פעם זכרנו מספר טלפון של רבים מיקירנו וחברינו, ועתה? המכשיר הקטן הנמצא איתנו כל הזמן, מבוקר ועד ערב, ואף ישן לידנו על השידה ליד מיטתנו, הוא שם גם בשביל זיכרוננו.
מהפכת הטכנולוגיה, נקרא לה לצורך הכתבה מהפכת האלגוריתמים, בשילוב הביוטק פותחים לטובתנו שערים מפתיעים. לטובתנו. אבל כל מהפכה מאז שחר ההיסטוריה, כמו חרב פיפיות, באופן טבעי, הביאה עימה גם את אשר לא היה צפוי כאשר ההתלהבות שכבר תקרה סחפה את ההמונים. לדוגמא – הקומוניזם -שיסודותיו מלאי רצון טוב לעשות רק טוב להמוני בני אדם, תוצאותיה למיניהן הרות. ראשית היא הרסה את ה- incentive, התמריץ הממריץ לעשייה לקידום עצמנו, בעיקר בקרב שכבות חלשות. מפרספקטיבה של זמן יודעים כיצד קרסו מדינות, כיצד שלטו בהם משטרים זדוניים וכיצד כלכלות רבות במדינות הקומוניסטיות הגיעו אל מתחת ל- 0.
קידמה לא ניתן לעצור ובודאי גם לא נכון לעצור. איני מפסיקה לומר שהדבר הקטן הזה, הטלפון הנייד, ה- Smartphone – הממלא עבורנו אין סוף פונקציות והוא קטן כגודל כף היד כמעט – הוא טלפון וספר טלפונים ומחשב, מצלמה ואלבום תמונות בגודל אינסופי, מכשיר לשמיעת מוסיקה ולצפיית סרטים, אנציקלופדיה "אטומית" ביכולותיה ובהיקפה, שלא לדבר על החוטים החברתיים שלנו שהוא אוחז בהם, ובודאי שכחתי עוד מספר פונקציות… זאת קידמה גאונית!
ומה נעשה עם כל כך הרבה טוב שהוא גם הרסני?! זאת השאלה הקשה והקרדינאלית בעיני בזמן מן הזמנים האלה. ייחודנו היא תודעתנו הכה שונה מאדם לאדם. זהו מאגר של מחשבה אין-סופית, של יצירתיות, המוזן גם רגשית ע"י הגנטיקה, הכימיה וההורמונים והוסיפו גם הנוירונים. את התודעה אסור לנוון וחס וחלילה להפסיד. את התודעה יש לטפח ולשמר בכל מאמץ ובכל מחיר. היא מי אנחנו כבני אדם, לטוב ולרע.
התשובות בודאי רבות ומגוונות. מניסיוני אנשים צעירים אפשר "ללוש" לכוונים שונים, בעיקר כאשר המטרה היא לטובתם. אם גופים רבים, ובעיקר גופים גדולים יראו במשימה על שמירת התודעה משימה אנושית מרכזית, יימצאו כל הדרכים לממשה. גם אמזון וגם עליבאבא, גם פייסבוק וגם מיקרוסופט רק צריכים להקים צווותים אינטרדיסציפלינאריים, כפי שבזמנו, לפני שנים, הקימה חברת "בל" לצרכיה שלה. בכל גוף גדול יימצאו הדרכים המתאימות לו כיצד לבנות פרמטרים לשמירת התודעה. רק צריך להסתכל במציאות בעיניים ולחשב שזאת משימה כלל עולמית לשמר ולטפח את התודעה ובכך לאזן את עולם האלגוריתמים.
מדוע ציינתי דווקא את החברות העסקיות הגדולות? כי להם קודם כל יש DATA מירבית, משאבים כלכליים גדולים ומכאן השפעתם הגדולה. Jack Ma , מייסד Alibaba , ציין ש- "Big Data הוא אחד המפתחות "to control" את העולם". אכן ה- Big Data אמצעי להגיע לרבים ולתרום לאנשים להמשיך להתפתח, ללא תלות מהו השכלתו ועיסוקו; להגיע לרבים ולתרום באמצעות גופים כלכליים ענקיים, זהו הצעד הראשון לשמר את תודעתם ולפתח אותה.
להרגיל קודם כל את המדיה לנטרל הררי non-sense להעניק לאנשים תרומות – הראוי לקרא, המעניין לצפות ולדעת, הרצוי לאן לטייל, כדי שלאנשים יהיה זמן לספוג עניין המפתח דעת. כפי שהרגלנו את האנשים להיות מוצפים בהרבה מאד טפל, ולבזבז שעות עליו, אפשר להרגילם לסקלה שונה.
הכתוב מעלה תמים? לא. ראשית – סוף מעשה במחשבה תחילה – קודם כל חשוב להכיר בעובדות, ואולי בסכנות, ואז לחפש אמצעים כדי להתוות דרך.
עם כל הביקורת שהייתה לי בקריאת ספרו של יובל הררי, "21 מחשבות על המאה ה-21",
הספר חשוב. הוא פותח ערובות מחשבה וככל שייצא יותר עשן דרכן, נעורר שיח, נעורר ישנים מתרדמתם, ואני רוצה לקוות שנמצא גם דרכים נכונות ויעילות לא לאבד עצמנו בעומק ארץ האלגוריתמים.
מתוך התערוכה ב- Victoria and Albert Museum – The Future Starts Here