כמעט חובה לקרא את הספר כדי להבין האקלים לאורו צמחה מדינת ישראל בנוסף לציר המרכזי -ילדה יהודייה שחייה ניצלו והתגלגלו לחיים בארץ ישראל. העניין ההיסטורי, אותו מביאה אניטה שפירא בספר השזור בחייה, מעצים את האימפקט של הקורא מהכתוב. הוסיפו גם יכולת כתיבה מרשימה בהתמקדות בעיקר, באיזון לא לגלוש לטפל, בצניעות אישיותה, כדי להיווכח בתרומתו של הספר.

אני והילי הקטנה, 1970 (מהארכיון המשפחתי)
מתוך הספר: ככה זה היה  – סיפור חיים מאת אניטה שפירא, הוצאת עם עובד

כאשר סיימתי את הספר נפלה עלי עצבות. כשתקראו תבינו מדוע.

צילום: רחל הירש
מתוך הספר: ככה זה היה – סיפור חיים מאת אניטה שפירא, הוצאת עם עובד

מספר הארות עליהן לא יכולנו שלא להתייחס:

א. " זה סיפור על כוחו של רעיון לעצב מציאות חיים, וגם על כוחה של המציאות להכשיל את הרעיון." הנושא? הביל"ויים.

"הסיפור של השלושה הוא סיפור של האינטליגנציה המודרנית היהודית-רוסית, של מעמד בינוני נמוך. זה היה המעמד שנשא על שכמו את הציונות: לא דלת העם ולא הגבירים. מבחינה זו היה חוט מקשר בין שלושת גיבורי ביל"ו ובין גיבורי שלוש הביוגרפיות שכתבתי: ברל, ברנר, בן-גוריון." (עמ' 166)

ניסוח המשפט הראשון כה קומפקטי ומדייק מה בין מחשבה, ולו המעמיקה וגדולת חשיבות לבין המציאות, לה כתב משלה. כדאי לזכור משפט תמציתי ומדייק זה.

ובנוסף – 'הציונות', כיצד ועל ידי מי נישאה על הכתפיים ובמשך שנים במציאות הארץ ישראלית? משפט למחשבה.

ב. מיתוסים. למרות העובדות הם כנראה הכרחיים לספר סיפור מעשה של חיים, של מחשבה, של רעיון, של תרבות. לכל עם והאגדות שלו. וגם לנו מספר מיתוסים דוגמת טרומפלדור, ברנר, הביל"ויים. אניטה שפירא מאירה קרקע צמיחתם בצורה מאוזנת להפליא.

ג. 'הם ואנחנו' מחנאות סוציו-תרבותית כחלק מהתנהלות אנושית. שבט/חמולה/עדה – זאת הצטופפות טבעית, וכנראה הכרחית, מאחורי חוויות ורעיונות. "בעיצומה של ההתרגשות והסערה שחולל הספר (הביוגרפיה על ברל כצנלסון) , נקלעתי במקרה לאטליז בתל אביב. המוכרת בחנות  הכירה אותי, ונזפה בי: "את משלנו:, אמרה, את צריכה לכתב עלינו, לא עליהם". "עלינו" התייחס לעולים לאחר המלחמה, "עליהם" התייחס לוותיקי היישוב. זו הייתה התרסה ותביעה שאכתוב על נושאים הקשורים לשואה ולשארית הפלטה." (עמ' 82).

למרות ששפירא הדגישה בספר על ברל גם נושאים על שארית הפלטה, האישה באטליז רצתה, בצדק מבחינתה, ייצוג כמעט בלעדי.

עד כמה חשוב להבין צורך ההשתייכות למשותף הקבוצתי. הקבוצה מעניקה תמיכה וכוחות. הארות שפירא בנושא – התנהגות היישוב מול העולים אחרי השואה משמעותית בכל תקופה.

אם נצליח לזכור ולהתנהג בהתאם, הרגישות ל"אחר" עשוי לתמוך בכולנו וביחד שלנו בארץ.

ד. "בהיסטוריה קיים מרחק בין כוונה לתוצאה, ומרחק זה מפריך את החלוקה לאשמים ולחפים מפשע…" (עמ' 80). אוסיף לומר שלא רק בהיסטוריה קיים מרחק זה. זהו המרחק הטבעי בין הרצוי לאפשרי ולמצוי בסופו של דבר.

ה. "הוויכוח בתוך מפא"י על השימוש באלימות במאבקים בין יהודים ליהודים בארץ, שברל כצנלסון הגדיר אותה "הפשיזציה של תנועת הפועלים", היה הדבר שהנחה אותי לכתב ביוגרפיה על ברל כצנלסון. ברל ראה בתופעה של האלימות המאורגנת נגד הבית"רים גילוי של התנוונות תנועת העבודה. אובדן אופייה כנושאת הייעוד הלאומי, השחתה וריסוק של התנועה הציונית. הוא לא היסס להתפטר מכל תפקידיו בתנועה כאשר התברר לו שמרכז מפא"י אינו מוכן לאמץ ללא סייג את תביעתו לשים קץ לאלימות היזומה שנקטו חברי המפלגה." (עמ' 64).

הגדרת ברל על ניוון מפלגת העבודה כה מדויקת במילים של אניטה שפירא.

במרחק הזמן חבל כל כך שברל כל כך צדק. המציאות הפוליטית כיום מכאיבה לכולנו, שמאל וימין…

ו. על הפילוגים בקיבוצים בשנות …? "בן אהרון אמר פעם שאנו נעשם סובלניים כאשר מפסיק להיות לנו מאד אכפת." (עמ' 81). ועד כמה חבל שרק בלהט העשייה הדגל מורם. ואולי זה טבעו של האדם. ללהט יש זמן תפוגה כי חיי יום-יום גוברים על האידיאות הגדולות.

ואולי טוב שכך. רק שנהיה מודעים שאולי? אפשר לעשות עשייה גדולה ברגישות לזולת, בהבחנות בין עיקר לטפל, כדי לצבוע הלהט בצבעים מעודנים היכולים להעכל על ידי רבים ככל האפשר. משפט למחשבה רצינית.

אניטה שפירא

הוצאת עם עובד – www.am-oved.co.il