ציטוט מפי הוצאת 'ספריית הפועלים' : "ספר זה הוא היצירה החשובה, המעמיקה והמעניינת ביותר שכתב אריך קסטנר למבוגרים, רומן חכם ושנון מאין כמוהו, שבו חזה את ההידרדרות של גרמניה ואירופה אל אימי הדיקטטורה ומלחמת העולם השנייה.

הספר ראה אור בגרמניה בשנת 1931 בשם שנתן לו המו"ל: "פאביאן: סיפורו של מורליסט". לא רק הכותרת שבחר הסופר לא התקבלה, כי אם צונזרו מהספר גם מילים וקטעים שלמים ובהם תכנים פוליטיים, חברתיים וארוטיים בוטים. אפילו אחרית הדבר שכתב קסטנר למהדורה הראשונה – ובה הוא הזהיר מפני התהום שגרמניה עומדת על ספה – לא פורסמה. כל המהדורות הרבות שהתפרסמו בעשרות השנים הבאות כיבדו את הנוסח המצונזר. רק בשנת 2013 ראה אור לראשונה – על סמך כתב היד של קסטנר – הנוסח המקורי המלא של היצירה. כעת מובא תרגומו לעברית."

הספר מבריק, לוכד ואינו מרפה בגלל המציאות המתוארת, בזכות סגנון הכתיבה שאינו מפסיק להפתיע, וגם למתרחש (הדרדרות חברה מערבית מפותחת ומשכילה לתחתית ההתנהלות האנושית).

בביקורת ספר זה נתמקד במחשבות/במסקנות תוך כדי קריאה ובסגנונו של הסופר.

– כדור שלג כאשר מתחיל להתגלגל אי אפשר לשער מסלול דרכו, לכן אי אפשר לשער עוצמת הפגיעות והנזקים להם הוא עלול לגרום. יש לעצור, לעשות הכול! לעצור את הכדור טרם יציאתו לדרך.

– ערכים/מוסר אנושיים של חברה הם הבסיס כדי שחברה לא תתדרדר כאותו כדור שלג. ערכי מוסר בין אדם לחברו מהווים הבסיס והתשתית של חברה היכולה להתמודד בזמנים מורכבים, לעיתים מורכבים עד מאד. שימו לב לנדרש – ערכי מוסר אנושיים בין אדם לחברו.

– תוך כדי קריאה נוצרת מציאות נוספת, לא כתובה בספר. נוצרת מציאות מדומיינת נוספת מבהילה. ולא בכדי. אלו הדים המתריעים – "רק לא להגיע לנקודת אל חזור זאת!"

רבדים בסגנונו של קסטנר.

קוראים יקרים, ספרו של קסטנר מבריק בזכות יכולת כתיבתו – מתוחכמת ופשוטה בעת ובעונה אחת, מבעבעת הומור, לעיתים סרקסטי ולעיתים הומור קליל :

"אדון לבודה הזה הוא חבר שלך, לא? אז למה אתה לא פנה אליו בעצם שם הפרטי שלו?"
"אין לו שם פרטי," אמר פביאן."הורים שלו שכחו לתת לו שם בזמנו."
"אין לו בכלל שם פרטי?"
"לא, תאר לעצמך! כבר כמה שנים הוא רוצה לתת לעצמו שם בדיעבד, אבל המשטרה לא מרשה."
"אתה צוחק עליי?" נעלב פישר.
פביאן טפח על כתפו בהערכה ואמר: "אתה קולט הכול." (עמ'32)

_

"מר טרנר הוא הולל, גברתי הנכבדה. הכי טוב שתודיעי לו שמותר לו להביא רק גברת אחת ללילה. ואם הוא לא יכבד את זה, פני למשטרת המוסר בדרישה שיסרסו אותו." (עמ' 36)

לעיתים משפטיו של קסטנר הם מעין לעג לרש בעיקר במציאות המתרחשת בספר,

"החיים הם הרגל רע." (עמ' 90)

_

"למה בן אדם לא יכול לברוח מעצמו עד להודעה חדשה?"  (עמ' 136)

_

"פביאן חש צורך דחוף לתת לאדון ברייטקופף טפיחה הגונה על שני פלחי עכוזו הרחב. אבל החיים אינם שוטים עד כדי כך שאדם יכול להתמכר לדחפיו בלי לחשב פעמיים! יש לכבוש את היצר. לאן היינו מגיעים אילו רצינו להחטיף מכה על כל ישבן עירום שנדחף אלינו! בזמן שפביאן נתן את דעתו על כל מה שהיה עלול לקרות לתולדות העולם אילו ז'וזפין בוארנה הייתה מראה לפעמים, אפילו שוב ושוב ובאופן שגרתי, את נחת זרועה לאחוריו של בונפרטה, לימים נפוליאון הראשון, שב המנהל ולבש את בגדיו. פישר הגיש לו את המותנייה ואת המקטורן. ברייטקופף לבש אותם, הודה בחצי פה ולאט-לאט התארגן שוב במצבו המכופתר. הוא ציפה לתגובות."  (עמ' 28)

ובנושא שמות הפרקים בספר? אם עוקבים רק אחר שמות הפרקים נוכחים בתחכום לא-עקבי – לעיתים שם הפרק מקדם המתרחש, לעיתם מייצר מסך עשן, ולעיתים הוא מייצר חידה … פן מרתק נוסף בסגנונו.

ללא ספק לאילנה המרמן, המתרגמת, יש להודות. בזכת תרגומה הזורם, הספר מאד קריא ומנעים הקריאה של ספר שיצא לאור בגרמנית ב-1931 בגרמניה הנאצית, ויכול להיקרא בהווה עכשווי בשפה העברית. ללא ספק זאת גדולתה של המתרגמת.

www.kibutz-poalim.co.il