אחרי קריאת ספרו של נורמן לברכט, 'גאונות וחרדה', כמו מתבקש היה להעלות ספר על מגמות ההתנהלות, בעיקר כיום, כלפי היהדות ומול היהודים. ואכן יצא ספר כזה ב-2021 –דיוויד באדיל, יהודי, עיתונאי, סופר וקומיקאי בעל שם באנגליה, הרגיש, אם לא לומר, שהנושא בער בו, להעלות בפומבי את הגזענות נגד היהודים. טענותיו, לרוב, מבריקות, ובעיקר המסד עליו מתבסס בספרון קטן שתורגם לעברית לאחרונה – 'לא סופרים את היהודים'.

הספר מבוסס קונטקסט – "פרוגרסיבים, הנאבקים נגד – סקסיזם, הומופוביה, טרנספוביה, אפליה נגד אנשים בעלי מוגבלויות, ובמיוחד גזענות למיניה." ומה דינה של האנטישמיות?

באדיל תומך הסבריו וטענותיו על עובדות – התנהלות העולם הנאור במדיה למיניה ובחיי יומיום, בהתייחסויותיו האנטישמיות. וזאת נקודה המאירה את המציאות בעידן 'הפרוגרסיבי'. במשפט הקודם שכתבתי אין בו כלל ציניות, אלא הערכה גדולה לבאדיל שהבין להעלות על במת טיעוניו משובצים דוגמאות חדות אמירה. אכן הגזענות נגד היהודים, ושימו לב, לא נגד ישראל, זועקות אמיתות.

פרמטר נוסף, מאד משמעותי המועלה בספר, הן העובדות המועלות על ידי העולם הפרוגרסיבי מדוע הגזענות נגד היהודים איננה גזענות. הפרוט מטה הוא ציטוט העולם הפרוגרסיבי מדוע היהודים אינם קבוצה חלשה הזקוקה להגנה, ומדוע היהודים נעדרים מפוליטיקת הזהויות – "מכאן ההנחה שמפני שקשה להבחין בהם מהרגע הראשון, הם אינם סובלים מגזענות…מכך משתמע שהיהודים אינם סובלים מכך שחושבים אותם לשונים, כל עוד אנשים אינם יודעים שהם יהודים, כל עוד הם כמו הומואים בארון, מסתתרים. כלומר, יהודים נחשבים ל'בסדר', כל עוד הם נתפסים כלא-יהודים, ושיהודים – מהרגע שיזוהו ככאלה – ייתפסו כשונים." (עמ 45) הדוגמאות המצוטטות ע"י באדיל מפרטות ומבססות תוכן המשפט המצוטט.

כלומר "הבעיה נעוצה בכך שהיהודים נמצאים באזור אפור מבחינה סוציו-תרבותית. יהודים, למרות שמספרם שולי, אינם נתפסים כמי שנדחקו לשוליים. מכאן שהיהודים לא יכולים להצטייר כמי שמייצגים את בריטניה המודרנית אשר מחפשת להסיט חוויות של שוליים אל הזרם המרכזי. כלומר, יהודים, ככל שהדבר נוגע לפרוגרסיביות, לא מייצגים דבר זולת עצמם." (עמ 51).

חזרו לספר "גאונות וחרדה" של לברכט והיווכחו כיצד חוזקות היהודים כמעט בכל מישור "לא מאפשרות להם להיות קבוצת שוליים." (תודה לאל!)

באדיל מעלה את המושג BAME, שפירושו Black, Asian, Minority, Ethnic – השגור במאבק של פוליטיקת הזהויות. ומעלה שאלת אמת, ובאותה מידה גם שאלת תם, האם היהודים אינם קבוצה אתנית? האם אין יהודים שחלקם לא לבנים? האם הם אינם מיעוט? ובכל זאת אינם נכללים בהגדרת BAME…??

דעתו של באדיל היא ש"היהודים הם קבוצה אתנית שמופלה לרעה וסובלת מגזענות."; "אם אתה BAME עליך ליהנות מאפליה מתקנת – לכן הקטגוריה קיימת" והיהודים אינם זוכים לכך.

כאשר הגעתי לנושא האחרון שאלתי עצמי – אדם נבון כמו דיוויד באדיל, משכיל, חריף אמירה, היודע debating  מה הוא, אינו יודע ששורשי האנטישמיות עתיקי יומין ללא הסברים רציונליים; שהאנטישמיות קיימת לטנטית לאורך ההיסטוריה רק מפני שהיהודי יהודי? האם הוא אינו יודע שיש תופעות, דוגמת האנטישמיות, הקיימות כפי שהשמש זורחת עם שחר ושוקעת בערבית? האם באדיל אינו יודע שעובדות אינן משכנעות גם לא את הנבונים והמשכילים מבין בני האדם? האם באדיל אינו יודע שחוזקם של היהודים, כפי שמתאר אותן נורמן לברכט, החי גם הוא את המציאות "הפרוגרסיבית" האנגלית, הם אבן נגף בעיני אנשים, גם בין החכמים והמשכילים שביניהם? תופעות האנטישמיות מתבטאות ומתנהלות בין בני האדם רק מפני שאלו התנהלויות בני האדם – ללא הסבר, ללא הגיון, וגם בתקופות של קידמה והשכלה. האנטישמיות, לצערי, אימננטית.

אחת ההארות המרגשות של דיוויד באדיל בספר היא בהקדמה שהוסיף לספר בתרגום העברי, אחרי ה- 7 באוקטובר, ובו הוא כותב :

"כשהסרט התיעודי* על פי הספר הזה שודר בטלוויזיה בישראל, קיבלתי כמה הודעות זועמות ברשתות החברתיות, רובן ככל הנראה בגלל הנתק הזה. הייתה לי הרגשה שבכך שעמדתי על כך שבשביל יהודים שאינם תושבים בה, ישראל היא מדינה זרה, ואיני מרגיש מחויב כלפיה וגם לא שותף למעשיה, נהגתי בכפיות טובה – ישראל היא שם בשבילי, כאידיאל, משואה, וחוף מבטחים, ושעלי להיות אסיר תודה על כך." (עמ' 10)

דיוויד באדיל, כישראלית שעלתה בגיל 13 לארץ, לאחר תקרית אנטישמית בגללה בעיירה שנולדתי הורחקתי מכל בתי הספר, ומשפחתי נדדה לקצה השני של ארץ הולדתי, מילות המשפט שלך מעלה צימררו את עורי, בהתרגשות גדולה שכך אתה מרגיש כלפי ישראל. אכן, דיוויד באדיל, ישראל, עם כל המורכב בה, היא הבית היהודי, הבית היחיד ליהודים בישראל ובחו"ל, והבית הזה הוא חומות נפשנו, היהודים.