By Tami Klein
פורסם במדור- יהודית בר, "מבט על החיים", חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
בחנות הספרים ליד ביתי הוצע לי קובץ סיפורים קטן ביום בו חיפשתי "סיפור מעניין". עד אותו יום לא הכרתי את הסופר הארגנטינאי אדוארדו ברטי.
בהיות הספר משובץ סיפורי קצרים עד קצרים מאד, כבר בחנות התחלתי לקרא והמשכתי לקרא גם בהגיעי הביתה באותו אחר הצהריים. הספר אכן הפתיע לא רק ביריעת הסיפורים אלא בעיקר בתוכנם יוצא הדופן עד מוזר ובעיקר בזכות "החיים הבלתי אפשריים", שהוצגו בו, כשמו של הספר.
אחד הסיפורים "חדשות בטרם עת" משך את ליבי וחזרתי אליו לקרא פעם ועוד פעם עד שהחלטתי להביאו גם בפניכם. ומדוע? – קראו קודם הסיפור, ולאחר מכן אפרט.
כריכת הספר "החיים הבלתי אפשרים" מאת אדוארדו ברטי הוצאת "תשע נשמות"
חדשות בטרם עת | אדוארדו ברטי
במשך שלושה חודשים, פעם יום, יומון משפיע מבריסל פרסם סדרה קצרה של ידיעות מקומיות – תמיד בפינת עמוד שמונה – אירועים שבעת פרסום העיתון עדיין לא אירעו, אך התרחשו, ללא יוצא מן הכלל, בשש בערב של אותו יום והתפרסמו למחרת בשאר העיתונים בבלגיה. את התופעה איתר מורה לשעבר שהגיש תלונה נגד מנהל העיתון בטענה שהלה "מקדם מעשים מבישים ו/או פליליים". כדי שהחדשות הללו יתרחשו, מן ההכרח היה – טען התובע – שאדם מקורב למערכת העיתון יבצע את השריפה, את החטיפה, את השוד או את הרצח שהעיתון ניבא. בבית המשפט לא היה אפשר להוכיח כלום. המנהל סירב בכל תוקף לגלות כיצד השיג את אותם "דיווחים ראשוניים" בטענה שחובתו לשמור על "אלמוניותם של מקורותיו". אף על פי כן, השופט הטיל על העיתון קנס כבד על פרסום "חדשות בטרם עת".
מתוך "החיים הבלתי אפשרים" מאת אדוארדו ברטי עמוד 26
הוצאת "תשע נשמות"
ומדוע בחרתי דווקא בו להביאו בפניכם?
– בקריאת הסיפור בספר נזכרתי בסרט "התפוז המכני" מ-1971, שסטנלי קובריק ביים בעקבות ספרו של אנטוני ברג'ס באותו שם. הסרט הדהד באותה תקופה בעיקר בהשפעתו על אירועים שהתרחשו במציאות בעקבות הצפייה בסרט, נערים בריטיים הכו עוברי אורח כביכול בהשראת הסרט. ועוד יותר חשוב להדגיש שהספר "התפוז המכני" נכתב בעקבות אירוע נוראי שקרה לאשתו של הסופר שהפילה לאחר שהותקפה על ידי חיילים אמריקאיים שהוצבו בזמן מלחמת העולם השנייה באנגליה. אירוע זה היה הסיבה לכתיבת הספר.
– בעקבות קריאת הסיפור "חדשות בטרם עת", בוודאי כולנו חייבים לשקול כיצד מציאות ודמיון עשויים/עלולים להשפיע על המציאות ומה עשויה/עלולה להיות תרומתנו של כל אחד מאיתנו.
– אחריות גדולה מוטלת עלינו, כבני אדם, לשקול המשפט "חיים ומוות ביד הלשון" טרם שימוש בסמלים – מילים / צילומים / גרפיקה / אמנות למיניה.
– גם כאשר כתבתי שורות אלו אמרתי לעצמי אם גם אני איני חוטאת באותו נושא שאני מזהירה בו. ותשובתי הייתה חיובית, אבל אז חשבתי – כיצד נשנה דרך אם לא נדבר עליה?
– למילים כוח כי הן בוראות מציאות ולא רק בדיבורים – ראה הספור של אדוארדו ברטי והסרט "התפוז המכני"…
