By chayap
פורסם במדור- "מבט על החיים", חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
// צילום ראשי -סיון קונוולינה
המילה "בושה" מכווצת, יוצרת בנו תחושה קשה.
מילה שהמשמעות שלה חבויה בעצם הגייתה – בושה, שה, שה… רק שלא ישמעו מה קורה כאן.
החלטתי לכתוב עליה לבלוג שלי שעוסק בגירושים והורות משותפת מהחוויה האישית שלי, וביקשתי ממכריי הגרושים לשתף אותי בחוויותיהם לגביה. רבים מהם העידו כמה נוכחת היתה הבושה בגירושים שלהם, בנסיבות כמו בגידה, בתלונות ובחקירות במשטרה או ב"עונשים" מצד בן/בת הזוג כמו מניעה של אמצעים כלכליים.
כמעט כולם, גברים ונשים, קשרו את הבושה ליחס שקיבלו מהחברה, שראתה בעצם הגירושים שלהם ככישלון של הזוגיות ושלהם כבני אדם.
בושה אינה רק תחושה לא נעימה, אלא משליכה גם על ההתנהלות שלנו מול המשפחה, החברים ובכלל.
כמו רגשות אשם, בושה היא טבעית, אבל יכולה להיות גם הרסנית. כשחוויתי אותה אחרי הגירושים גם בנסיבות אחרות – שוב הבנתי שבושה היא בושה, והיא נחווית בצורה דומה בכל פעם, ללא קשר לנסיבות. זה גרם לי לחשוב על הבושה שמרגישות נשים שסובלות מדיכאון אחרי לידה או גברים שסובלים מהלם-קרב. בושה שנובעת בעיקר מהשיפוטיות של החברה לגבי מה ומי שאנחנו. לא סתם התופעות הללו היו מושתקות במשך שנים, ואין ספק שנשים וגברים שילמו ועדין משלמים על כך בבדידות קשה ומייסרת.
בושה היא גורם מעכב. היא כרוכה בהסתרה, וחוץ מזה שהיא נטל קשה בפני עצמו, היא גם מעכבת התקדמות, השתקמות, הפקת לקחים וקבלת תמיכה ועזרה. היא עשויה להביא לכך שהתחושות הקשות רק יעמיקו ויתרבו, ושתהליך השיקום יהיה ארוך בהרבה מהנחוץ. אני מקדישה את הטקסט הזה לכל אחד ואחת מכם, שחווה/חוותה את התחושה הזאת ומרגיש/ה את הבדידות שנלווית לה.
בושה, הסתרה ובדידות
גם כשהגירושים הם תוצאה של החלטה הדדית נטולת דרמות לכאורה, וגם כשהם מתנהלים בצורה הוגנת ומכבדת, הם עדיין משקפים את העובדה שהנישואים כשלו. "הרגשתי שכולם רואים לנו" כפי שחברתי תיארה את זה בפני. אף אחד לא אוהב להיכשל ובפרט לא כאשר כולם ידעו שהוא נכשל. דווקא את הכישלון "המפואר" הזה, אין שום דרך להסתיר, לפחות לא לאורך זמן.
אני זוכרת כמה התביישתי בעבר לדבר על העובדה שאני מתגרשת. המילה הזו "גרושה" היתה משפילה לא פחות מהטקס שעברנו ברבנות ביום קבלת הגט. היינו יחד 13 שנים לפני הגירושים. הסיפור שלנו לכל אורכו, לרבות פרידה אחת באמצע הדרך וחזרה אחריה לזוגיות, קורץ מהחומר שממנו עשויות אגדות, וניפוץ הפנטזיה הזו היה ללא ספק היה חלק מהשבר.
לקח לי המון זמן לדבר על הגירושים מבלי להתפתל. תקופה ארוכה מאוד הסתרתי כל מה שעברנו אפילו מהאנשים הכי קרובים אלי. התביישתי שדווקא אנחנו – אחרי הדרך הארוכה והמפותלת שעברנו כדי להיות יחד כזוג וכמשפחה, נכשלנו. במשך חודשים ארוכים נמנעתי ממפגשים עם חברים ומכרים, איתם לא יכולתי לזייף את התחושות ולהסתיר את מה שהתחולל בתוכי, בזמן שעוד לא הייתי בשלה לשאלות נוקבות ולהסברים. אני יכולה לספור על יד אחת את האנשים שידעו בזמן אמת מה עובר עלינו. ההחלטה הזו התגלתה כטעות, כי כאשר כבר היינו ממש לקראת פרידה והייתי זקוקה לכל התמיכה שיכולתי לקבל – מצאתי את עצמי בודדה, בזמן שלרוב האנשים סביבי יש מושג קלוש או מוגבל מאוד על מה שקורה בחיי.
גם בעבודה עשיתי מאמצים גדולים כדי להסתיר את תהפוכות חיי האישיים, וזה גבה ממני מחיר יקר. כעצמאית, לא יכולתי לקחת ימי חופש בתשלום כדי להתפנות לכל השינויים שחלו בחיי או אפילו למה שהם גרמו לי להרגיש. כדי לשדר "עסקים כרגיל" המשכתי להיפגש עם לקוחות ולעבוד כרגיל, עם חיוך מזויף על הפנים וסערה גדולה שמתחוללת בפנים. מה שהצלחתי להסתיר קיבל בכל זאת ביטוי בצורת טעויות קטנות של חוסר תשומת לב, אשר גררו ביקורת עצמית קשה.
צילום-סיון קונוולינה
אני כותבת את המילים הללו כדי להדגיש שהדרך הטובה ביותר לצלוח את המשבר הזה היא קודם כל לדבר עליו. ברגע שהתחושות מדוברות – יש להן מקום מוחשי בעולם ולא רק בתוככם, וזו הקלה גדולה מאוד. אם קשה לכם לדבר עם חברים או משפחה – פנו לאיש מקצוע, אשר מחזיק בידע ובניסיון רבים לגבי הסיטואציה שבה אתם נמצאים ואין לו דעה מוקדמת עליכם ועל בן/בת הזוג שלכם.
צילום-סיון קונוולינה
עצה מניסיוני האישי – יש משמעות רבה מאוד לכך שנחלוק את התחושות שלנו בגירושים גם עם בן/בת הזוג שעובר איתנו את התהליך הזה. גם אם היחסים קשים והתקשורת מאוד מצומצמת – חשוב למצוא את הדרך לשתף אותם במה שעובר עלינו בעקבות ההחלטה הזאת והתהליך הנלווה לה. אם תצליחו להחליף לפחות חלק מהטחת העלבונות וההאשמות ההדדיות, שמאפיינות את רוב התקשורת של בני הזוג בתהליך כזה, בשיקוף כן וישיר של התחושות האישיות שלכם – רוב הסיכויים שתוכלו ליצור מערכת יחסים חדשה מסוג אחר אחרי שהסערה תישכח. החוויה האישית שלכם, שנובעת מתוך הכאב שלכם, תוכל לחדור פנימה אל הצד השני. לעומת זאת, מה שתשמרו כלוא בפנים עשוי להמשיך לרחוש מתחת לפני השטח ולהיות מתורגם (אפילו בצורה בלתי מודעת) לאנטגוניזם ולנקמה לעוד שנים רבות.
אני מאמינה שזו אחת הדרכים להשאיר את התחושות הקשות מאחור, ולהמשיך הלאה בעיקר עם לקחים ותובנות, למרות הצלקות והקשיים. הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות, הוא לנצל את המשבר הזה כדי ללמוד על עצמנו דברים שאולי חששנו לגלות, מהם נלמד לקראת הזוגיות הבאה.
סיון קונוולינה, מעצבת פנים ובלוגרית, בעלת הבלוג "בחזקת שניים" בלוג אישי על גירושים והורות משותפת.
