By Tami Klein
פורסם במדור- אמנות, חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
הסרט "כאב ותהילה" מסמל פסגת יצירתו של אלמודובר עד עתה. נכתבו הרבה מאד מילים על ייחוד יצירתו, נושאיו והאסטטיקה יוצאת הדופן בסרטיו. אני מבקשת להדגיש פן אחד אותו הגדיר אלמודובר בעצמו. כאשר התבקש הבמאי להסביר הצלחת סרטיו, בעיקר הצלחת סרטו, כאב ותהילה, אלמודובר ציין בפשטות – "חשוב לא לשכוח שסרטים עושים כדי ליהנות. זה המפתח להצלחה".
כדי ליצור אמנות מפיסות חיים – הצגה, סרט, קונצרט, ספר,מחול, אמנות פלסטית, זקוק היוצר לאותו קסם באמצעותו הוא לוכד קהל. מהו אותו קסם, אותו "משהו" הלא ניתן להגדרה, המשאיר אותך, הקהל, מסונוור, נלכד ברשת, נרגש, נפעם, משתהה לקורא לנגד עיניך. אלמודובר מודע שתפקידו של אותו הקסם הוא לגרום לנמען שלו להתענג על יצירתו. כמובן שלמילה – להתענג – פנים שונות – להתענג אמוציונאלית באמצעות רגש וחשיבה .
בסרטו כאב ותהילה, מלבד הנושא, המשחק, רקמת העלילה, ישנן לפחות 3 סצנות עוצרות נשימה. התמונה בה הדמות הגברית הראשית, בפועל אלמודובר, וחברתו ממתינים לתור לרופא, והטבע העוטף אותם מפעים – הפריחה, הצבעים, האיזון האסטטי – מעוררים התרגשות גדולה.
הסצנה הפותחת את הסרט – הנשים הכובסות בנהר ושרות, מכניסה ומשאירה את הצופה לכוד ברשת של תמונת חיים פשוטה ויפיפייה, יומיומית, של נשות הכפר המכבסות כביסתן בנהר ושרות לצלילי מוסיקה השרה את החיים.
הסצנה המסיימת את הסרט, האם והילד בחדר המתנה, כאשר הילד ישן על הספסל והאם על הרצפה – הקיר והרצפה בצבע בורדו והקיר עם איתורי המעוינים, אקורד סיום זה שלוו, מאוזן צבעונית ורגוע למרות הסיטואציה של הדלות המכאיבה. להמציא סצנה מעין זאת, זאת אמנות גדולה, ללא ספק.
יוצרים, להם היכולת לכשף ביצירתם, קיבלו ללא ספק מתת אלוה. ניצוץ אלוהי הבא לידי ביטוי ביצירה, אין צורך להבין, להסביר, להתפלפל עליו… די להתרגש ולהתמסר שיפרוט על מיתרי נפשנו. אכן צדק אלמודובר – זהו המפתח ליצירה, האם היא לוכדת התרגשותנו או לאו.
הווידיאוים – רשת קולנוע לב, מפיצי הסרט.
