לונדון. אם כבר נסעתם, וכנראה שנסעתם, קרוב לוודאי שרוב התוכניות שלכם מתרכזות איפשהו סביב קובנט גרדן / הסוהו / קפצנו רגע לווסטמיניסטר כדי לעשות וי על האתרים החשובים / חצינו את הנהר בשביל לנשנש משהו בבורו-מרקט / גלשנו קצת מזרחה לראות את הגרפיטי (ולאכול, ברור) בשורדיץ׳. אבל, אם בא לכם על מקצב קצת אחר, הדרימו נא בקו ויקטוריה, ממש עד התחנה האחרונה שלו – בריקסטון.

השכונה הזו הייתה פעם (קחו איזה 150 שנה אחורה) מעוז שופינג בריטי עמוס בתי כלבו ובוטיקים יוקרתיים, שאכלסו את השדרה הראשונה באיזור שזכתה לתאורה חשמלית, היא Electric Avenue. בחצי השני של המאה הקודמת, הפכה בריקסטון לשכונה שמתגוררים בה בעיקר בני מעמד הפועלים ומהגרים מהאיים הקריביים, ולמקום צבעוני שמשך אליו, בין השאר, את בוהמת התיאטרון של הווסט אנד. היום תמצאו בה בליל ישן-חדש של שווקים עמוסים, תרבות מהגרים עם שיק קריבי-אפריקני, פרוייקטים קהילתיים ומקומות בילוי מהזן הלגמרי מגניב.

אפשר לבלות כאן בכיף חצי יום של שיטוטים עם או בלי מטרה, עם הרבה אוכל או פחות – העיקר שתעשו הפסקה לשתות משהו, כי בכל זאת, אנחנו באנגליה. ממש מול היציאה מתחנת הטיוב, על קיר של רחוב קטן, תמצאו את אתר הזיכרון לדיוויד בואי שנולד בבריקסטון. הוא לא מאד מרשים, אם להודות על האמת, אבל היי – חייבים לעצור לרגע. כי דיוויד. בואי.

משם כדאי להמשיך ל-Brinxton Village, מקבץ משובב עין של פסאז׳ים שמשובצים בבתי קפה, מסעדות, חנויות מעצבים וחנויות עם וייב קריבי. המון סלסלות צבעוניות, בגדים מתנפנפים ותרופות סבתא של סבתות שאתם פחות מכירים. הכל מקורה, מלא בחזיתות צבעוניות של חנויות קטנות ובתחושה כללית שכולם מכירים כאן את כולם.

את הקפה שלכם כדאי לשתות ב-Federation Coffee, בית קפה היפסטרי לחלוטין שמגיש לארוחת בוקר פרוסות עבות של לחם כהה, עמוסות דברים טובים (כמו ארטישוקים עם ממרח משעועית שמנמנה, או אם אתם קלילים יותר – נוטלה). לחילופין, אם הגעתם בשעה קצת יותר מאוחרת של היום, תוכלו לפתוח בנשנוש קריבי מטוגן ב-Fish, Wings and Tings.

משם רגליכם יקחו אתכם, כמעט מעצמן, היישר לחנויות ודוכני השוק הצבעוניים ב-Brixton Market הסמוך, שעמוסים בחומרי גלם אקזוטיים כמו פלנטיין, שורשי קאסווה, סוגים שונים של בטטות, פלפלים קטנטנים או חמאת שיאה לפי משקל, ממוכרת שמבטיחה שניסים ונפלאות יקרו לעור הפנים שלכם.

חמאת שיאה ב-Brixton Market.

דוכני ירקות ב-Brixton Market.

להפוגה תרבותית בין משקה לנישנוש, סורו אל ה-Ritzy – אחד מבתי הקולנוע הראשונים שנבנו באנגליה (1911) ואחרי שעבר תהפוכות רבות, כיום הוא משוחזר ומקסים. תוכלו לצפות בסרט או לבדוק איזו הופעה או אירוע מתרחשים בקומה השנייה. בצמוד אליו תמצאו את ה-Black Cultural Archives, שכשמו, עוסק בהיסטוריה שחורה. מדובר אמנם במכון מחקר, אבל בקומה התחתונה של המבנה יש תערוכה חינמית מתחלפת ושווה להציץ.

לארוחת צהריים מומלץ להמשיך ל-Pop Brixton. זהו פרויקט קהילתי שקם על שטח נטוש והפך אותו, באמצעות מבנים זמניים (שמבוססים על מכולות), לאתר המספק מרחב ליזמויות מקומיות. זה כולל דוכני אוכל רחוב, מסעדות קטנות וברים, חללי עבודה לעמותות שונות, עסקים קטנים ואפילו גינה קהילתית. במקום מתקיימים אירועים וסדנאות ללא תשלום, כך שכדאי לברר מראש מה מתוכנן.

במה שקשור לאוכל – יש פה הכל מהכל, כריכי עוף מטוגן, פיצות מעולות, טאפאס, אוכל גינאי, ויאטנמי, סושי ועוד, בקונספט של מיקס אנד מאץ׳. איספו מבחר נאה ושבו ברחבה המרכזית עם פיינט בירה.

ההרפתקנים שביניכם יכולים להזמין מגשית של עוף מטוגן ואורז בדוכנים שניצבים מחוץ למתחם, ב-Electric Avenue, שם המקומיים עומדים בתור לקחת קופסאות הביתה או אוכלים על כסאות מתקפלים בפינת הרחוב. אנחנו היינו קצת שבעים מדי בשלב הזה.

אם אתם בכלל בקטע של דרינק רגוע של אחר הצהריים, קחו את עצמכם חזרה לרחוב הראשי ומשם ל-Canova Hall, שנמצא בבניין של מה שהיה פעם הכלבו הצרפתי La Bon Marche. כיום, בגישה קצת יותר תעשייתית, העיצוב עדיין מרשים (גם אם השירותים הזויים משהו). יש כאן שפע של קוקטיילים, תפריט באווירה איטלקית והמהום של אנשים שבאים והולכים (או מחוברים ללפטופים בכל מיני פינות).

טל סיון-צפורין היא צלמת וסטייליסטית ובעלת הבלוג Chocolate / Salt

מגזין – https://www.delitlv.co.il/