בביוגרפיה מרתקת! אותה כתב דוד ביאל על גרשום שלום שני גיבורים מרכזיים  – היסטוריון היהדות המעמיק, המפתיע בחייו כמו במחקריו ויהודי גרמניה, מראת פנים מסוף המאה ה19 ועד אמצע המאה ה-20. "שלום, על שלל התשוקות והפרדוקסים שאפיינו אותו, דומה במידה רבה ליהדות, כפי שהוא תיאר אותה".

עצם קריאת ספר זה היא חוויה יוצאת דופן, ראשית בזכות אישיותו של גרשום שלום ותחנות חייו, ושנית, החיית הרבדים והגוונים השונים והמורכבים של יהדות גרמניה באותה תקופה. אין ספק שדוד ביאל ביצע מלאכה הראויה לכל הערכה – כתיבה בהירה, מאירת עיניים ולא מתפלספת. לכותב הספר מגיע הערכה גדולה מכל אשר יקרא ביוגרפיה זאת של גרשם שלום.

כל אדם, תמיד, מתוכו הוא פועל, וכך גם גרשם שלום – אישיותו המורכבת, בעלת תופעות דו-קוטביות, בעיקר בצעירותו, בעל תשוקות ביסקסואליות, אימפולסיבי מאד, מהפכן באישיותו, באופן טבעי זקוק לקשר, לביטוי העומס הרגשי, המחשבתי וגם האינטלקטואלי שצבר. האקסטרוברטיות רבת הפנים של האיש גם בצעירותו, ובעצם עד יום מותו, מרתקת והיא פרוסה לנגד עיני הקורא במכתבים לחבריו, למשפחתו ולקולגות מארצות שונות, במכתבים של כל אלו המשיבים לו, במסות ובספרים שכתב ובציטוטים מדברי בני דורו. מעגלים מעגלים נחשפים לעיני הקורא אנשים שהשיקו בגרשם שלום בחייו. כל פרט וכל מעגל מהדהד את התקופה המורכבת בגרמניה, באירופה, בא"י ובאמריקה. התחושה בקריאת הספר היא כמו צלילה למנהרת זמן …

גרשם שלום מתאפיין קודם כל בחיפוש דרך ללא הפסק, נתון הנמצא בבסיס המבנה הנפשי שלו. חיפושי הדרך הביאו את שלום לשכבות נסתרות, וחלקן אזוטריות. מחקריו של שלום התייחסו כמעט בכל מקורות ישראל – התנ"ך, התלמוד, כתבי ימי הביניים, הקבלה, ספר הזוהר, השבתאות, החסידות, וגם פניה המגוונות של הציונות. בזכות הרוחב והעומק  והעושר הרב במחקריו, גם הקורא יוצא נשכר מהנקרא ומהנלמד מההצפה של נושאים מרכזיים בספר ביוגרפי זה.

אחת הפנים המעניינות במחקריו של שלום הוא הטיפול בשפה העברית ברבדיה השונים בתרבות היהודית. יש המייחסים לגרשם שלום "תחייה תרבותית המושתת על השפה העברית והמקורות היהודיים." … "אף תנועת נוער ציונית לא תיתכן ללא ידיעת עברית ובקיאות במקורות היהודיים.", כתב שלום. נזכרתי בקריאת העיסוק הפילולוגי של גרשם שלום במקורות, בשיחה עם חבר סיני, מאד מלומד, אשר ציין מדוע בסין, בה 65 מיעוטים , ברור היה שצריכה להיות שפה אחת מעצבת את כולם – שפה היא היא היכולת לקלוט, לעבד וליצר יהא התחום אשר יהא. ולשפה יש עומק תרבותי המלביש מחשבות ויצירה. כמובן!

הצגתו של שלום את המיסטיקה, המופיעה בחלק ממקורות היהדות? "גם המיסטיקה המופיעה בכתבים יהודיים מסוימים היא חלק מהמסורת היהודית." … " מסורת היא מה שמתפתח בתוך ההיסטוריה, בעוד שחוויה מיסטית נשארת בהכרח שקועה ב"בוץ" של רגע ההווה." הגדרתו של שלום מהי מסורת, מאירת עיניים, בעיני. כדאי לא רק לזכור, אלא גם להפנים, לטובתנו, כיהודים – מצד אחד שלום ממקם את המיסטיקה במסורת היהודית, ומאידך מביע דעתו האישית עליה. אישיותו המבריקה של שלום פותח פתחים לנכתב בעבר ומפנה לו מקום בהווה, בהיסטוריה של העם, ומכאן במסורת.

יש שכינו את שלום אף גאון, ביכולתו להעמיק ברבדי היהדות לסוגיהם, בצד דגש פרגמטי של התחדשות העם בארצו, ולא מתוך משיחיות  – "לגבי דידו של שלום, יהדות אוטנטית יכולה להתגשם אך ורק בציון, וציון יכולה להיגאל אך ורק דרך יהדות אוטנטית."

"נהוג לראות בשלום חוקר העמל לבדו במגדל השן על חשיפת כתבים נסתרים או נשכחים מתולדות היהדות, אך הדימוי הזה רחוק מן המציאות כרחוק מזרח ממערב. שתי נשמות שכנו בחזהו : סגפן קר הרוח והמאהב מלא התשוקה. יש האומרים כי המשמעות האמיתית של המונח "זוהר" היא "ארוס". אם כך הדבר, הרי שעבודתו הנלהבת של שלום , לדוגמא על ספר הזוהר ועל כתבים מיסטיים אחרים, הייתה מעין amor Dei intellectuallis (אהבת אלוהים אינטלקטואלית), אך אותה תשוקה משלה גם ביחסיו עם זולתו." מערכת היחסים עם מספר נשים לאורך כל חייו ועם חברו הטוב, וולטר בנימין, מצביעה על אותה מורכבות נפשית המצוינת בציטוט מעלה. היחסים והדיאלוגים מביעים הרבה אידאולוגיה מעורבת גם רומנטיקה, וגם לרומנטיקה של שלום פן אינטלקטואלי מאד מעניין ומגוון.

הספר כה מעניין באפיזודות בחייו של גרשם שלום, שכמעט בכל עמוד יש תגלית מפתיעה ולעיתים אף מפעימה, לדוגמא – כאשר גילה שלום את יצירתו של פרנץ קפקא, מצא בה ביטוי חילוני של רוח הקבלה  – "כך הבשילה בי השאיפה לכתב את המטפיזיקה של הקבלה, ולא את ההיסטוריה שלה. נדהמתי מן הדלות של מה שמכונה לעיתים "הפילוסופיה של היהדות. זעמתי במיוחד על שלושה הוגים שבכתביהם הייתי בקיא: סעדיה (גאון), הרמב"ם והרמן כהן, שסברו כי משימתם העיקרית היא לבנות אנטיתזות למיתוס ולפנטאיזם, בעוד שהיה עליהם לחפש דרך לרומם אותם לדרגה גבוהה יותר….את הדרגה הגבוהה הזאת חשתי בקבלה . …התרשמתי שכאן, מעבר לתפיסות של בני דורי, קיים תחום של אסוציאציות, הנוגע ללא ספק בחוויות האנושיות ביותר שלנו. ודאי, נראה שהמפתח להבנת הדברים הללו אבד. …ואולי מה שהיה חסר, עוד יותר מהמפתח, הוא אומץ: אומץ להעז לצלול לתוך התהום, שיום אחד עלולה להיפער בתוך תוכנו.". הנושא של פענוח הקבלה באמצעות ההיסטוריה של הקבלה ולאחר מכן באמצעות הפילולוגיה, השפה של הקבלה (שבעצם הינה שימוש בשפה ברמה פילוסופית) מעוררת התרגשות בדרך שגרשם חדר ובחר לצלול למעמקי אותו חלק מתרבותנו.

הנושאים והסוגיות בחייו של גרשם שלום הנחשפים בביוגרפיה של דוד ביאל רבים הם ועשויים להעשיר כל קורא. אסיים רשימה זאת ב"שיר" ששלום כתב לאימו ב- 1919 , בהיותו בן 21 .למרות גילו הצעיר של שלום, בעת כתיבת שורות מטה, בא לידי ביטוי מתווה דרכו ועשייתו. גם ההומור בו הוא מתבל חושף מורכבות, עומק אידיאולוגי בצד ראיית נכוחה. גרשום שלום שינה שמו הפרטי מגרהרד לגרשם, בהדגשת העובדה שבגרמניה, בה הוא נולד היה גר – גר שם, ההופך לבחירת שמו גרשם.

https://www.magnespress.co.il/

מצאנו ריאיון מרתק של האוניברסיטה הפתוחה עם גרשם שלום על עגנון. ולו כדי להחיות התייחסותו ודרך ביטויו של שלום, החלטנו להביאו בפניכם –

צילום ראשי – https://www.youtube.com/watch?v=lkQQ9gKZNF0&t=57s