קראנו, בן זוגי ואני את הספר בן זמנית. מי שהיה פנוי "סחב" הספר לקרא. אמרנו לעצמנו – למרות שאנחנו חיים במציאות העולם ומודעים לה מאז מלחמת העולם השנייה – הכתוב בספר הוא מראת עולם מרתקת, כאילו נחשפנו לה לראשונה. אין ספק שנדב אייל יודע עובדות רבות, משכיל לנתחן, היה פיזית בקצוות עולם בזמנים הקריטיים שלהם, "נגע" בבני האדם בתרבויות ומתרבויות השונות, הוא בהיר ביטוי וגם קיבל מתת כתיבה.

מצאתי עצמי, ונכחתי שגם בן זוגי, לא מוצאים עתה ספר טוב לקרא… זאת אינה בדיחה. זה רק ביטוי שאחרי הספר "המרד נגד הגלובליזציה" קשה למצוא ספר להתעמק בו או ליהנות ממנו. לעת עתה. בודאי אני מגזימה במידה מסוימת, אבל עובדה שכבר שבועיים איננו מוצאים ספר לקרא.

בעצם השם של הספר יש חיוב והאבסורד שבחיוב. "מספר ההרוגים בסכסוכים ברחבי העולם מצוי בירידה צלולה, והוא כנראה הנמוך ביותר אי פעם, אין מחלה קטלנית יותר לבני אדם מעוני וב-1950 יותר מ-70% מאוכלוסיית העולם חיה בעוני מוחלט; היום מדובר בפחות מ-15%. ב-1950 רק כשליש ידע קרא וכתוב והיום 85% מהאנושות קוראת וכותבת. באותה שנה בדיוק החלה תנופה של חירות בעולם שהגיעה לשיאה בתחילת שנות ה-2000 כאשר רוב אנשי העולם היו בדמוקרטיה כלשהי. תמותת ילדים עד גיל חמש צנחה במחצית מאז 1990. משנת 2000 גם מספר המתים ממלריה צנחה ב-50%. בין 2003 ל- 2013 ההכנסה החציונית ברחבי העולם גדלה כמעט ב- 100%. החברות המצולקות והפוליטיקאים החרדים שאחרי מלחמת העולם נטעו עץ של יציבות. אלה היו פירותיו." נדב איל מציין כל כך הרבה נתונים חיוביים בזכות הגלובליזציה, אבל עלייה וקיץ בה.

וכשהכול כל-כך טוב מדוע רע? "צריך לזכור שני דברים על עידן האחריות. ראשית, הוא נדיר בהיסטוריה המודרנית, הסוערות ומרובות המלחמות. מלחמת העולם השנייה הכתה את הפופוליזם הקיצוני באלם מבורך. הוא נמשך שברור של שנייה היסטורית, ואז התעשת. הזיכרון והלקח דעכו; אנשי האחריות החלו מתים. בניגוד לילדי שנות ה-30 במאה הקודמת, אלא שנולדו בין 1980 ל- 1990 בבריטניה ובארצות הברית כבר אינם חושבים שדמוקרטיה חיונית כלל. פחות מ- 30% מהם – בשתי המדינות – מאמינים בכך. ייתכן שסביהם הקריבו את חייהם במלחמת העולם השנייה בחופי הנחיתה בנורמנדי כדי לשמור על החירות – אבל צאצאיהם מאמינים שזו סיסמה ריקה בלבד. הדבר השני שאתם צריכים לדעת על עידן האחריות הוא מה שאתם כבר יודעים : הוא נגמר."

נדב איל כמו צועד על מפת העולם, פרמטר אחרי פרמטר, ומסביר החיוב שבקידמה ומאיר על הזרעים של ההרס שבעצם גם הם צמחו מתוכה, ומכאן כיצד מתנהלים מאבקים בין טוב לרע. והתוספת שלנו – לא במקרה מאבקים אלו הם יסוד מונומנטאלי באגדות עמים. זהו יסוד אימננטי,כלומר זאת התנהלות כדרך האנושות.

מה שכובש בקריאת הספר הוא החריש העמוק של תופעות אנושיות ממזרח למערב. לאחר מיצוי חריש חלקה אחרי חלקה, נדב איל מציף בעיקר את המאבקים בין קידמה לבין הריאקציה שכנגדה, והפנים השונות שהם לובשים – רצון כיבוש המערב ע"י פונדמנטליזם מוסלמי,הפיגוע 11 בספטמבר, תופעת עריפת הראשים של אל-קאעידה; מפלגות הימין התופסות במה – נדידת "עמים" ללא בית ואנשים "טובים" שאינם רוצים אותם בתרבותם; ואף בחירת מנהיגים מפתיעים באי יכולתם להנהיג, וזאת רק כדי להתנגד לקיים, לקידמה שפגעה, דוגמת הכורים או עובדי תעשיית הרכב בארה"ב.

אין ספק שנדב אייל זיהה כיצד העולם מתקדם ומנפץ עצמו, מתקדם ונסוג, וימשיך כנראה בתנועה גלית זאת. הציטוט בראש הספר "אם אין מאבק, אין קידמה", מפיו של פרדריק דאגלס, הוא בעיני כמו ד.נ.א. של האנושות. אם תרצו ד.נ.א שאפשר לראות בו ברכה, ואולי ההפך.

כל אשר ראה לנגד עיניו בנוכחות, בקריאה ובצפייה בכלי התקשורת בא לידי ביטוי בניתוח חד בספרו של נדב איל. ולמרות שהעובדות המתוארות אינם חדשות או מפתיעות, הספר מרתק. זה קסם הכתיבה של אדם מדויק בהבחנותיו, אמין בהוכחותיו ומרתק בדרך כתיבתו.

"כיתה בבית הספר הריק בכפר נאגורו ביפן, כפר הבובות". בית הספר והכפר כולו מאוכלסים בבובות שנוצרו בידי איינו צוקימי, שאומרת שהיא מתגעגעת
"לקולות הילדים". (צילום : נדב אייל)" – בכפר אין ילדים.

"במובן אמיתי ממש, כל החיים קשורים בינם לבין עצמם. כל בני האדם מצויים ברשת של הדדיות שממנה לא ניתן לברוח, הם כולם תפורים יחדיו באריג אחד של גורל", אמר מנהיג זכויות האזרח מרטין לותר קינג. "מה שמשפיע על אחד באורח ישיר, משפיע על כולם באורח בלתי ישיר".קינג מדבר כאן על אתיקה וסולידריות."אני יכול להיות מה שאני אמור להיות עד שאתה תהיה מה שאתה אמור להיות", כלשונו. זו אמירה על מוסר ועל הדרך שבה צדק מוליד צדק, וחוסר צדק משכפל את עצמו ואת קורבנותיו."

מצאתי לנכון לסיים רשימה זאת בציטטה מעלה מתוך הספר, מאחר שהיא מבטאת במילים מה שבחיים – הקונטקסט – הוא הוא המשפיע על כולנו ונבנה על ידי כולנו, ומה שבפיזיקה באה לידי ביטוי חוק הכלים השלובים ותוצאות הלחצים הפנימיים בהם.

רשימה זאת אינה רק המלצה לקרא ספר, בעיני זאת חובה לעצמנו ולסביבתנו מאחר שהספר ואנחנו בקריאתנו והתייחסויותינו אל אשר נכתב בו, בונים קונטקסט שיתמקם במציאות הוורבלית, הרעיונית – בקיצור הוא יתמקם ויקבל חיים. חשוב שכולנו ניתן יד לחיים של קונטקסט זה.

הוצאת ספרים – ידיעות ספרים
עיצוב העטיפה – גרין עינב