By Tami Klein
פורסם במדור- אמנות, חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
יצירתו של אהד נהרין עבור להקת בת שבע בהפקה ראשונה לקולנוע אינה אותה יצירה מ-1996 וגם לא זאת מ-2016. מובן שהמדיום יצר תמונת מחול חדשה. הבמה שנעלמה והקלוז-אפים משקפים פנים לעומק – חשיפת מבע קרוב לעיניים, מצלמה הקרבה לצומת מגע איברים וחשיפתו, ואף חשיפת פרטים כה אנושיים כמו שערות בית השחי; נושמים נשימות הרקדנים וכמו נוגעים, מורחים זיעתם.
יש לסרט מעין מסגרת – משפחה, אם ואב, 3 ילדים, שתי בנות ובן וסבא. ש"מאד מאד מאד אהבו לרקוד". כל הקורה קורה בהווה ומביט לעבר. ובעצם כל הסרט הוא הנאה אסטטית אין-סופית ואולי, כל צופה בדרכו, בתבניות סיפורי חייו וסיפורי החיים שקלט במשך חייו, אולי, ממלא הקורה לנגד עיניו.
ההנאה מהיצירה מהפנטת, לכן הגדרנו בכותרת הרשימה שסודו של אהד נהרין הוא בעצם כשרונו לייצר קסם, פעם אחת ככוראוגרף, ובפעם הנוספת בבימוי יצירתו למדיום הקולנועי.
ציטוט מפי אהד נהרין בקומוניקט לעיתונות –
"אהבת הריקוד, געגועים, התמרת רגשות לתנועה נקיה, רקדנים יוצקים תוכן שלא כתבתי, עידון והגזמה, משפחה, מגע, מרקם, זרימה, לצחוק על עצמך, מוות, זמן, גוף, תשוקה, דמיון, עוגיות מזל, עירום, חמוץ חמוץ, אדום, גרוב, שליטה, תענוג, ויתור"
אין ספק שהתנועה פותחת קופסאות הסבר אצל הצופה. כל אחד וקופסאותיו, לכן לא נכון להעמיק בנקודה זאת, כי אשר עשוי להיאמר הוא מקופסאות הכותב בלבד… אין ספק שיש בתנועות הרקדנים רמזים להתנהגויות אנושיות. אבל הם אינם המהות ביצירה. המהות בה הוא המכלול הכל-כך מהנה – יכולת ביטוי בעידון ובעוצמות שונות, בחירת המוסיקה ומיקומה ביצירה, הריק ה"מסומן "בקו אדום ההופך לדלת, הטונוסים המשתנים ממעודן לקרסצ'נדו בהדרגתיות הממצה את המראה. בקטעים מסוימים היצירה זועקת בשקט, לעיתים בעדינות ותמונת הסיום – אבסורד שהנותר ממנו הוא צחוק הקבור בקבר.
אקורד הסיום חותם באמצעות מוסיקה סוחפת, הממקמת תחושה גם קצבית וגם מלודית. צחוק המת בקבר והמוסיקה כמו מתבקשים… כי החיים בשלהם.
ישנו יסוד המופיע לעיתים קרובות ביצירות אהד נהרין, והיא הרפיטטיביות. אהד פיצח יכולותיה וסודותיה שלה – זאת חכה מתוחכמת ללכוד את הצופה ו"לתקוע" אותו עמוק ביצירה. זאת נקודת ארכימדס המשאירה את הצופה קשוב, נסחף ומובל בתוך היצירה.
ציונים לשבח, כמובן, מגיעים לרקדנים ביצירת יאג. ביטוי גופם כובש – יעל בן-עזר, שון האו, יוני (יונתן) סימון, חני סירקיס, איגור פטשנצ'וק, לונדיווה קוזה, להקת בת שבע במיטבה בהפקה הראשונה שלה למסך. יש להריע להם.
בסוף חודש ינואר 2012 וב-1.2.21 שודר הסרט online בפעם השנייה בת"א, ובמספר בירות בעולם. אנחנו מקווים שתמצא הדרך בהמשך לראותו בכל הארץ.. אנחנו מציעים רק האפשרי – התרשמו מהטיזר- https://www.youtube.com/watch?v=EJYb2-gDWbE
בימוי: אוהד נהרין
צילום: רועי שאלתיאל
עריכה: רועי שאלתיאל ואוהד נהרין
תלבושות: ארי נקמורה
מוסיקה: ג'ון זורן, גאטנו דוניצטי, מקסים ואראט, ג'ון טאברנר, אניו מוריקונה, רן סלוין
טקסטים: אוהד נהרין