המשפט מעלה קראתי לראשונה לפני מספר ימים. מהותו המעשית לכדה את עיני. בכל חברה, במיקרו – בין אדם לעצמו ובין אדם לחברו, ובמקרו – חברה, מדינה, חברות עסקיות, חשיבות גדולה היא לבנות נתיב תשתית ערכי.

משמעות המילה Bushido היא הקוד הערכי של הסמוראי, דרך החיים שלו – ולו 7 ערכי יסוד – יושרה, דרך ארץ, אומץ הרואי, כבוד, חמלה, כנות, מחויבות, נאמנות.

לא מקרי שבחרתי במשאב ערכי יפני. יתכן שדווקא המרחק הפיזי והתרבותי עשוי להניע לפעולה בחברה הקרובה אלינו.

ערכו הגדול של נתיב ברור שהוא עשוי לתווך ולנווט  התנהלויות. החיים, מטבע הדברים, יוצרים מורכבויות. נתיב  ערכי ברור, במקרה הטוב, גם בעל היסטוריה, מהווה הארה תמידית כיצד ללכת ולאן לפנות.

בימים האחרונים ניהלתי דיאלוגים על  המשאבים הערכיים בהם אנחנו יכולים כיום לאחוז ואשר יכולים להוות עבורנו אבני דרך. לצערי הדיאלוגים לא היו אופטימיים. למרות זאת, יש לזכור שיש תקופות מורכבות ויש תקופות מוארות בחיי אדם ובחיי חברה. עשייה תלויה בנו – אפשר לעצור, לבדוק מה נשמט מאיתנו, מה חשוב להחזיר או להתאים לתקופה… ולבצע.

אין ספק שחינוך הילדים הוא הכר המחייב התייחסות תמידית ראשונית, גם מפני שהם העתיד וגם מפני שבטבולה רזה בנושא ערכים עימה הם באים לחיים, מצריך גם טיפול מיידי וגם אפשרי ב"ללוש" אותם לנתיבים  נכונים. מאז ומתמיד חשבתי שחינוך הוא בפועל אינדוקטרינציה. למרות שמילה זאת עלולה לעורר התנגדות ורתיעה, יש תמיד לחשוב שאמות מידה ערכיות הן לא יש מאין. אמות מידה ערכיות קודם כל דורשות מאיתנו עשייה.

ואם המילה לאינדוקטרינציה צליל קשה, חינוך לדרכי חשיבה הוא נתיב נוסף שיש לסלול במקביל לנתיב המשאבים הערכיים.

כל אדם וכל חברה זקוקים למשאב ערכי.