By Tami Klein
פורסם במדור- ספרים, "מבט על החיים", חדש במגזין "מקו ועד תרבות"
גאונות וחרדה הן מילים המעמידות קצוות של התנהגות, והמתח בצירופן הוא, ללא ספק, אמצעי לסקרן ולרצות לקרא.
נורמן לברכט
נורמן לברכט הוא עיתונאי, היסטוריון של המוסיקה וסופר יהודי אנגלי. הוא מצליח לרתק גם בעובדות שהוא חקר ואסף וגם בזכות יכולת הכתיבה שלו המרשימה – הוא יודע לספר סיפור לפרטי פרטים המקבלים חיים על בני אדם מפתיעים באישיותם , ומכאן בעשייתם – מרקס, פרויד, פרוסט, איינשטיין, קפקא ו"רבים נוספים אשר נעלמו מהזיכרון הקיבוצי, אך פועולם ממשיך לתת את אותותיו בחיי היומיום שלנו… המכנה המשותף לכל האנשים הללו הוא היותם יהודים – אם מפני שנולדו להורים יהודים ואם מפני שחיו כיהודים. דומה שכולם חשבו "מחוץ לקפסא" ו..כולם חשבו מהר. השאלה שניצבת במוקד ספר זה היא מדוע, דווקא בתקופה 1847-1947, הצליח קומץ יהודים לראות את מה שאחרים לא ראו.
לשאלה הזאת נלווית שאלה הפוכה: אם יהודים שינו את פני העולם בין 1847 ל-1947, האם גם העולם שינה את היהודים, אולי לבלי הכר? (התשובה הקצרה היא כן).
החכמה העממית גורסת שחמישה יהודים ניסחו את כללי החברה :
משה אמר שהתורה היא הכול
ישו אמר שהאהבה היא הכול
מרקס אמר שכסף הוא הכול
פרויד אמר שמין הוא הכול
איינשטיין אמר שהכול יחסי.
והשאלה הנוספת היסודית הבאה לידי ביטוי בספר – "עד כמה מושפעים לדוגמא מאהלר, מודליאני ופרוסט מהיסודות היהודיים הבאים לידי ביטוי בביוגרפיה שלהם?"
גם ניתוח היסטוריוני, המנתח והמעלה על הכתב את הבחנותיו, הוא תמיד יהיה בעיני המתבונן. אין ספק שזווית הראייה שאימץ לברכט לתאר גאונות יהודית במשך 100 שנים היא זווית ראייתו של יהודי, אשר השיק לעומק ביסודות ובניתוח שורשי התרבות היהודית (נולד בישראל, משפחתו היגרה לאנגליה, הוא חזר לארץ בנעוריו ולמד בישיבה יוקרתית, כדבריו, בירושלים ואחרי מספר שנים חזר לאנגליה, בה הוא חי עד היום). הערה זאת מעניינית בפני עצמה, אבל היא פחות מעניינת לספר המרתק שנורמן לברכט כתב. היה לי חשוב לציין אותה רק כדי שתמיד נדע להתייחס לנאמר/לנכתב בעין חדשה, העשויה לרענן התייחסויות.
מעניינת וגם עצובה הוא הערתו המודגשת של לברכט – "ויש עוד מכנה משותף. אצל כל גאון המופיע בספר זה ניכרת נימה של חרדה קיומית." בתור יהודים שעברנו הוכיח שוב ושוב קיום אסוני, אין ספק שהסימביוזה בין – היות יהודי, או בעל שורשים יהודיים, גאונות מחשבתית ויצירתית וחרדה , היא מתכון לתבשיל יוצא דופן.
לקרא את הספר של נורמן לברכט היא חוויה כמעט מוחשית – כמו לקחו את הקורא ביד, הובילו אותו בלבירינט חיים בן 100 שנה, כאשר חווים חוויה מרתקת בפיקנטריה של החיים, אותה יודע לברכט לתבל בידע ובכישרון רב. אם אתם אוהבים סיפורים – ומי בעצם אינו אוהב סיפורים מרתקים – מבטיחה לכם שישנם הרבה מאד קטעים בספר שלא תרצו להניח את הספר מהיד. הצעתי – לקחת נשימה ארוכה ולקרא הספר בניחותא, כי החומר מרתק.
"יהודים במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20 חרדים מפני ביטול זכויות האזרח וחופש הדיבור שניתנו להם. אחרי משפט דרייפוס חשים ההוגים הגדולים צורך דוחק להצדיק את קיומם בסביבה עוינת ולעשות זאת מהר, עוד לפני הפוגרום הבא. לא מקרה הוא שפרויד, איינשטיין, שנברג, פרוסט, הרצל, טרוצקי, האבר והישפלד מופיעים כולם עשור אחרי דרייפוס, נקודת מפנה שעוצמתה אינה מוכרת בדרך כלל מחוץ לגבולות צרפת. דרייפוס מעורר מחדש את הפחד הקמאי בקרב אחיו היהודים, אות וסימן למעמדם השולי, לפיכך גם לשעת הכושר שלהם."
אין זה חשוב אם הנחת היסוד של לברכט בפיסקה הקודמת אכן התקיימה במציאות. פעם נוספת אני מדגישה שכולנו רואים מציאויות דרך הפריזמה האישית שלנו שהוזנה מידע, ניסיון אישי ומבנה אישיות. עצם העובדה שלברכט מעלה אותה, רכשנו עוד זווית ראייה לדון בה בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין עמיתנו. שימו לב לתוספת המעניינת שלברכט מוסיף : "…רוב הפסיכולוגים סבורים שאנגסט – תחושת חרדה או חשש שמקור שמה במילה הלטינית anxius – הוא רגש שלילי וכובל. פרויד אינו רואה זאת כך. אצל היהודים חרדה היא דווקא גורם מניע מרכזי, המנוע לחשיבה רעננה."
למשפט "תבוא השעה – יבוא האיש" ואליו מתייחס לברכט בכובד ראש, הוא מפרט ומסביר לעומק : "יש נולדים להיות גאונים, ויש שהגאונות מוטלת עליהם בשלב מסוים בחייהם." "..גברים ונשים שמוצאים בתוכם את הכוח ברגע ייחודי של שעת חירום או שעת כושר להפגין יכולת בלתי סבירה, על-אנושית, לפעולה ולהמצאה." הספר מאדמעניין מאחר שהנושא הוא חיי בני אדם יחודיים – לברכט מפרט אין-סוף אישים, נשים וגברים, באילו נסיבות חיים, בנדודים אינסופיים, בקשיים במשפחה, בסביבתם ובתוך תוכם, זינקו כמו גייזר, התרוממו ובלטו מעל כולם. והחשוב – מהי תרומתם שהם השאירו לאנושות – במדע, באמנות למיניה הם הופיעו ונותרו ככוכבים. הם עלו וזרחו מעל כלל האנושות.
אין ספק שבנסיבות חיים, לעיתים מורכבות, עד בלתי נסבלות, הם גם דלק חיובי עד התפרצות רוח חדשה. כדי לבלוט בנסיבות מאה השנים, אותן מציין לברכט – היחידים אותם הוא מזכיר ומפרט, הוא מדגיש "הניסיון המר לימד את היהודים לחשוב אחרת מאחרים, ואולי גם לחשוב יותר מאחרים." לתהליך מעין זה אפשר לקרא הישרדות.
הנושא המרכזי, מבחינתי, שיש להאיר ואשר בא לידי ביטוי בספר הוא הארת לברכט את המקורות היהודיים, תך הדגשת התלמוד, כקרקע המפרה לסוג של חשיבה, לקנאות לפרטים ולאמת.
"קפקא מכנה את האמת "אחד הדברים הגדולים והיקרים המעטים באמת בחיים."
"באווירת הפוסט-אמת של ימינו נראה לי חיוני לבחון את השפעת הגניוס היהודי על הציוויליזציה המערבית, ולספר איך באמת קרו הדברים."
משפחת מנדלסון המוסיקאלית, היינריך היינה, קרל מרקס, פרוסט, קפקא, בג'מין ד'יזראלי, פרויד, איינשטיין, שנברג, טרוצקי ,שרה ברנר, סם גולדווין, ג'ונס סאלק, ורבים אחרים – חייהם מעמידים אותנו משתהים על אשר קרה איתם, על אשר קרה להם ולאיזו נקודת גובה זינקו מעל סביבתם. סיפורי החיים של כל אחד מהאישים אותם מביא לברכט לקדמת הבמה, אין טעם לתמצת, כי בכל צורת העברה מהמקור, תמיד ישתבש או יחסר מהמקור.
הארה בסיפור חייו של פרימו לוי תסיים כתבה זאת. מדוע? שוב כדי להדגיש ששורשיו התרבותיים של אדם עמוקים מכפי שכל אחד מאיתנו יכול לשער. דווקא לוי, אטאיסט טרם כניסתו לאושוויץ, וכמובן גם אחרי שחרורו ב-1945, מצטט בראש ספרו – הזהו אדם? – מתוך תפילת שמע , מתוך פרק ו' בספר דברים :
"והיו הדברים האלה
אשר אנכי מצווכם
לחקוק בלבבכם.
ושיננתם אותם לבניכם
בשבתכם בבית, בלכתכם בדרך,
בשכבכם ובקומכם."
פנינו לנורמן לברכט ובקשנו נימתו האישית לקוראי כתבה על ספרו. ביקשנו – "תרום בבקשה מחשבה, שתיים – מה חשוב לך שקורא ייקח עימו מהספר. אנחנו קוראים לבקשתנו – "לגעת בקורא". ונורמן לברכט השיב :
Between the middle of the 19th and 20th centuries, a disproportionate number of Jews changed the way we perceive the world. In my book Genius and Anxiety, I tried to see if there was common ground between Karl Marx and Albert Einstein, Sarah Bernhardt and Leonard Bernstein, Marcel Proust and Sigmund Freud. What I found was a collective cultural unconscious that prompted certain Jews to approach the world from a different angle, to phrase a question in a way that had not been asked before.
Does that talent still persist today? I am inclined to think it might, but that is the start of another exploration.”
תרגום – "בין אמצע המאה ה18 ועד אמצע המאה ה- 19, מספר לא פרופורציוני של יהודים ביחסם באוכלוסייה הכללית, שינו את הדרך לקלוט את העולם. בסיפרי – גאונות וחרדה – ניסיתי לבדוק האם ישנו מכנה משותף בין קרל מרקס ואלברט איינשטיין, שרה ברנרד וליאונרד ברנשטיין, מרסל פרוסט וזיגמונד פרויד. את אשר מצאתי הוא מכנה משותף תרבותי לא-מודע, אשר הניע מספר יהודים לראות את העולם מזווית שונה ובהתאם ניסחו שאלות שמעולם איש לא שאל לפניהם.
האם סוג כישרון זה שבא לידי ביטוי אצל אותם יחידים יהודיים עדיין קיים כיום? אני נוטה להאמין שיתכן שעדיין קיים, אבל זאת התחלה של חקירה נוספת."
מוציאים לאור בע"מ – כנרת, זמורה, דביר
