פורסם במדור- "ספרים", "מבט על החיים"

לא מקרית העובדה שחזרנו לחומסקי, לספרו – 'איזה מן יצורים אנחנו?' הטריגר? המציאות.

בעשור התשיעי לחייו כתב נועם חומסקי את הספר,  מעין סינתזה בין תיאוריות מדעיות ותפיסות פילוסופיות למיניהן. העניין בספר מרתק. חומסקי הגיע, ממרום הידע האינטרדיסציפלינרי, לנקודה שסימני השאלה עוצרים אותנו, כבני אדם, לראות "אל מעבר". נועם חומסקי הוא בלשן, מדען ופילוסוף יהודי אמריקאי.

"… חומסק מדגיש עד כמה מצומצמת יכולת ההבנה המדעית שלנו, וכיצד השאלות היסודיות ביותר של מדעי האדם,למשל מדוע אדם בוחר בפעולה אחת ולא באחרת – נותרות, בעיקרון, בגדר תעלומות, מחוץ לתחום הבנתנו."

נועם חומסקי – צילום Encyclopedia Britannica

אינשטיין כבר האיר על התעלומה כיצד דבר יכול להיות חלקיק וגל בעת ובעונה אחת, ותורת היחסיות, מעצם הגדרתה מצביעה על תעלומה. ניוטון האיר כיצד  החומר כולל כוחות מסתוריים של השפעה מרחוק, דוגמת כוח הכבידה. והנה תעלומה נוספת.

"יום (Hume , פילוסוף סקוטי מהמאה ה- 18) משתמש במונח מיסטריאניזם –  Mysterianism , כלומר מיסתורין, כדי להגדיר תעלומות של הטבע שלא הצליחו לפצח, דוגמת תפיסות ניוטון.

במאה ה-17, כאשר התייחסו לראשונה למודעות, וכאשר חקרו אותה, אחרי כמחצית מאה, היא זוהתה יותר כחשיבה, ולאחר מכן החשיבה זוהתה עם שפה.  חומסקי, בהתייחסו לחוקרי מוח בציינם "שהכול נוירונים", ציין, שאם כך, יש לנסח מחדש את כל התיאוריות הקוגניטיביות במונחים "ביולוגיים". חומסקי מדגיש שגם אז השימוש בשפה נשאר בגדר של תעלומה. חומסקי טוען שהבעיה היא בדעת."

"הקוגניציה האנושית  מוגבלת באופני ההבנה שלה, כשם שהיבטים מסוימים של החומר חורגים מעבר להבנתנו, כך האפשרות שהמחשבה היא תכונה של חומר מאורגן (מערכת עצבים בעלת מורכבות מסוימת, במוח) אינה מובנת לנו." תעלומה בסיסית נוספת. ואולי הקשה ביותר עבורנו, בני האדם.

ומחשבה של הדיוט – בעצם הצגת חומסקי תעלומת הפעולה של השפה, ומכאן פעולת הקוגניציה שלנו כבני אדם כתעלומה שעדיין לא פוענחה – חומסקי מעלה ומציג את ההכרה בגבולות יכולותינו לפענח המציאות לגווניה השונים. בנקודה "קשה" זאת מצאנו נקודת אחיזה שכן נוכל, אולי, להיתלות בה – "בלי בעיה" עתה נוכל להצניע לכת ולהיווכח שרק בני אדם אנחנו.

יתכן שלא קיימת אפשרות לפענח הבלתי-מפוענח, בגלל בעיות מבניות של איזה מין יצורים אנחנו. לפחות נקווה שזווית ראייה זאת עשויה להקטין ההיבריס האנושי. הכרה באמות מידותינו כבני אדם, תוכל רק להועיל לנו בכל התנהלותנו, כולל      ביום-יום של כולנו. רק, כמובן, אם נשכיל, נרצה ונפעל בהתאם.

יתכן שגבולות ההבנה האנושית הם אותו איזון שהטבע הטביע בנו. אמירה ושאלה.

תמיד יכולה להישאל השאלה – אם הדעת-המחשבה-השפה לא ברור לנו שורש תפקודן, ולא נדע מדוע אמרנו/החלטנו א' ולא ג', כיצד נוכל להיטיב עם עצמנו? "תעלומה" כבר אמרנו?…

*האיור הראשי מתוך הספר – Li Yan, The Illustrated book of changes