ב- 15.9.24 נפטר אליאס ח'ורי, ז"ל, סופר, מחזאי, מבקר לבנוני, נוצרי אורתודוקסים, ופעיל פוליטי. לזכרו אנחנו מעלים שוב כתבה שערכנו לפני שנתיים בעקבות תרגום הרומן שלו – 'סטלה מאריס'.

באחד מדפי ספרו של אליאס חורי – סטלה מאריס – מתנהל דיאלוג מרתק בין אוהבים, כיצד האוהב, ששפתו ערבית, יוכל להסביר גווני אהבתו למושא אהבתו, אישה צעירה ששפתה עברית, כאשר בערבית יש 20 מילים לאהבה, לגווניה השונים והמורכבים, ובעברית יש רק 7?

1  الهوى

2  الصبوه

3  الصبابه

4  الدنف

5  الشغف

6  التتيم

7  الشجو

8  التباريح

9  الشجن

10الجوى

11الجود

12الكلف

13العشق

14النجوى

15الشوق

16الوصب

17الاستكانه

18الود

19الغرام

20والهيام

הספר תורגם מערבית על ידי יהודה שנהב-שהרבני, ישראלי ממוצא עיראקי, כלומר מתרגם היודע משמעות 20 המילים המבטאות אהבה, ולמרות זאת, המילים מופיעות בספר כתובות באותיות עבריות, כפי שמבטאים אותן בערבית. בשיחה עם שנהב-שהרבני, הוא הדגיש שאין אפשרות לתרגמן לעברית. ולא מפתיעה תשובתו. אלו מפות שונות לחלוטין החושפות מציאויות שונות לחלוטין. העוסקים ב'חיתוך המציאות' מבינים לעומק את הבעיתיות.

לפני שנים, בשיחה עם חבר סיני, בן שנחאי, הדגיש המארח שהשפה הרשמית המדוברת בסין היא המנדרינית למרות, ובעיקר, מפני שבסין יש 56 מיעוטים. כמובן, הדגיש החבר הסיני, כדי שעם יוכל להיות עם מתפקד במישורים השונים, הוא זקוק לשפה אחת. מרכזיותן של המילים לדייק את המציאות המתוקשרת מהותית, כי מילים 'חותכות המציאות' שברצונם לדבר עליה. וכאשר אין לך המילים, אין לך אותה מפה, וכך בעצם גם לא ניתן ולו לתווך אותה מפה שבאמצעותה, כלומר באמצעות הדימוי המילולי מתכוונים להציג/לקרב/להסביר אותה מציאות.

בספרו המרתק –סטלה מאריס – של אליאס חורי, סופר ממוצא לבנוני, אשר חי את חייו בין ניו יורק לביירות, ישות מרכזית – המילים – שבזכותן, או בגללן המציאויות נושקות, מתנגשות או מתאחדות. מרקם הספר נע במעגלים מהעבר, מההווה ומהעתיד המדומיין. המעגלים נושקים זה בזה מצמיחים דמויות חדשות ומעמיקים סיפורים נפרדים שמקרבים או מרחיקים את הקורא.

"בשעה שתיים לפנות בוקר… ראה אדם את אימו עומדת וממתינה לו מוכנה. היא ידעה שהוא יעזוב מבלי שאיש סיפר לה. לתדהמתו, הבין לפתע שלאישה הזאת יש בת קול פנימית המספרת לה כל דבר על אודות בנה היחיד. אילו ביקשתם מאדם לספר את סיפור אימו, היה כותב אינסוף דפים בדיו לבן. תמיד דמיין לעצמו שיכתוב את הסיפור בלבן על גבי לבן, במקום שיכתוב וימחק כמו שעושים הסופרים. הוא רצה לכתוב סיפור בדיו לבן המאויר בשתיקה ובלחש; סיפור המתקרב למה שלא נאמר כדי שיסופר מבלי שיסופר."

הספר מרים גלי רגש מרטיטים המתנפצים בסיפורי חיים – בישראל ובפולין, בניו יורק, בערים ובכפרים ערביות המשתנות לערים מעורבות ערבים ויהודים. הקורא מרגיש כמו בקרוסלה, אותה קרוסלת חיים, המעלה ומורידה ומסובבת בוורטיגו אינסופי נשים וגברים, צעירים ובוגרים. האימות והעימות של הקורא בדמויות הספר מופלא. ומדוע? מפני שהמילים בהן בחר אליאס חורי, ובתווכו של יהודה שנהר-שרהבני, המתרגם, עוצמתיות מחד ומעדנות כמעט בעת ובעונה אחת.

אין ספק שתרגומו של יהודה שנהב-שרהבני שבקיאותו בערבית ובעברית תרמה לזרימה המעניינת ואף המרתקת של טקסט הסופר. הספר כמו נבלע על ידי הקורא בזכות העניין ובזכות החשיפה הרגשית המעודנת שבבסיסו. החיים של יהודים וערבים בארץ ישראל מורכבים, ללא ספק, מורכבים בזכות עברם והווה מציאותם. ולמרות זאת הנימה המהדהדת בקורא, תוך כדי הקריאה ולאחריה, היא כמו של מומחה גדול היודע כיצד לפרוט על מיתרים אנושיים.  ה"כיצד" הזה הוא בזכות האמנות הגדולה של הסופר, ושל המתרגם, במילים שנבחרו לרקום אותו.

אליאס ח'ורי, ז"ל (יליד ביירות, 1948) הוא מן הסופרים והאינטלקטואלים הערבים החשובים. הוא פרסם ארבעה־עשר רומנים, וספריו זכו בשלל פרסים ותורגמו לשפות רבות. הוא כתב באופן קבוע בעיתון 'אלקֻדס אלערבּי'. הוא מחלק את זמנו בין ביירות, כעורך כתב העת של המכון ללימודים פלסטיניים, לאוניברסיטת ניו־יורק, בה לימד ספרות ערבית.

הספר 'סטלה מאריס מאד מרגש באופן הצגת דילמות אנושיות, בעומק ראייתו אותן וברגישות העלתן. איכות תרגום הספר בידי יהודה שנהב-שהרבני הוא תרומה מאד משמעותית לספר, בהיותו ספר מתורגם.

דברי המתרגם ב'אחרית דבר' מאירים היבטים נסתרים ומעניינים ביותר.

'סטלה מאריס' הוא הרומן החיפאי על אדם, צעיר, פלסטיני המוקף בשרידי זיכרונות שאינם מפסיקים לנקר במוחו בעודו נחבט בקירות הקיום במדינה היהודית בשנות השישים של המאה העשרים.

אליאס חורי ויהודה שנהב-שרהבני

"אדם (גיבור הספר) לא שיקר בלי סיבה. הוא האמין שאנחנו לא יודעים את כל הסיפורים והחדשות שאנחנו מספרים אלא רק חלקים מהם, משום שכל סיפור מכיל סודות ופנים מגוונים. לא משנה כמה מתאמצים הסופרים ברומנים, הם אינם יכולים לספר את הסיפור במלואו".

אני מבקשת לסיים הכתבה באמירה אותה למדתי בספר – 'הבוקר הוא רווח'. אמירה זאת מערבית מהווה מעין פנס באמצעותו קראתי את 'סטלה מאריס' ובעזרתו אפשר לומר – גם ספר זה הוא רווח עבורי.

ידיעות ספרים  * מפעל הפיס  * מכון וון ליר  * מכתוב – ספרות ערבית בעברית

www.maktoobooks.com
www.ybooks.com