אם ראיתם יצירתו 'יחסיות' של האמן ההולנדי,   Escher , כיצד העין עוקבת בתמונה אחת אחר דמויות במישורים שונים בעת ובעונה אחת, כך נסרג הספר – 'אשת הרב, אשת הבישוף'.
למרות המדרגות התקופתיים הכל-כך שונות ומרוחקות אלו מאלו, למרות תוספת הדמויות המדומיינות בפי הסופרים, זהו ספר שנבלע בקריאה וממשיך להדהד גם בסיומו בהתפעמות.

הצלחתו של הספר נבנה ממספר מאפיינים – עצם הכתיבה, הסגנון המפליא בפשטות ובתחכום בעת ובעונה אחת. הספר מרתק כי 'להעלות' ו'לרדת' מאז לעכשיו, ומעכשיו למאה ה-14, מטקסט ספרותי לדיווחים של מסרונים עכשוויים, לעבור מהדי תקופה סוערת במיוחד לרגשות נשיים מתפתלים, משמחים ומכאיבים בעת ובעונה אחת, ממתח חיפוש זהויות וגילוין, מחיי יום יום בעת סגרי קורונה ב-2021 לאכזריות פרעות ביהודים בבורגוס אשר בספרד של 1391 – רק כישרון כתיבה יוצא דופן יכול להצליח להבהיר תודעות דמויות המספרות מציאויות של בני אדם.

"לאחותו יואנה היה הכול, והכול נלקח ממנה."

או "אין מקום בלי כאב בעולם הזה". אוף."

או "הסיפור של יואנה פשוט כותב את עצמו."

או "מי שלומד יודע שתמיד יש איפכא מסתברא. תמיד יש צד שני. מי שבקיא בתלמוד, כמוהו, חייב לאמץ את דרך הקושיות האינסופיות. מותר ואפשר להטיל ספק בכל רעיון או טיעון… בחירה חופשית יש לכולם."

פנינו לחיותה דויטש ולדוד יעקבסון לכתב לנו כיצד נרקמה מלאכת הכתיבה. קראו סיפוריהם מעוררי התפעלות :
על כתיבת הספר – "אשת הרב, אשת הבישוף"
כתבה : ד"ר חיותה דויטש

במכתב שקיבלתי לפני ימים אחדים, בערב יום השואה, שיתפה אותי אישה, , שאיני מכירה, בתחושותיה אחרי קריאת הספר שלנו: "אני הולכת עם יואנה במחשבותיי כל הזמן" כתבה הקוראת, "כל כך מסקרנות אותי הבחירות שלה, החיים שעברו עליה. גם נאמנות, גם מציאות חיים הזויה, התהפכות בזמן קצר.. הצלחתם להעביר בצורה כל כך מוחשית מהו הפחד בגלות, מאדמה רועדת.. כל הזמן שואלת את עצמי מה אני הייתי עושה, האם היה לי כוח להחזיק בדת שלי, האם היהדות שאני מכירה כעת מספיק שווה לי בשביל לוותר עבורה על משפחה וביטחון…"

מאז ראה הספר אור, אנחנו מקבלים מכתבים רבים, אבל משהו במכתב הזה נגע בי במיוחד. הוא החזיר אותי לאותם רגעים שבהם דוד יעקבסון, שותפי לספר הזה, הניח לפתחי את האתגר להפוך לרומן את סיפורה הנדיר של יואנה הלוי, אישה במאה הארבע עשרה, שהיה לה הכול, ואז נלקח ממנה. סיפורה של יואנה תפס אותי מיד, אבל חששתי שלא אצליח לכתוב כראוי ולעומק על אישה שיותר משש מאות שנים מפרידות ביננו. ללמוד על התקופה ועל העובדות, על היבטי חיים שונים, כגון איך חיו, מה לבשו ובמה אכלו והיכן התגוררו – לכל אלה לא דאגתי, ידעתי שבתהליך העבודה המשותף דוד יעביר לי מידע אמין וחשוב. דאגתי לדבר מה אחר – לכתיבת התודעה של יואנה, לניסוח התחושות העמוקות שלה. חששתי מהקושי בכתיבת עולם פנימי של מישהי רחוקה כל כך, תרבותית והיסטורית, מחיי שלי.

"אכתוב", אמרתי לדוד, ובלבד שלספר תהיה גיבורה נוספת בת זמננו, כדי שאוכל לשאול דרכה את השאלות שאין לי עליהן תשובות. כך נולדה רות הספרנית הירושלמית, שבזכות הרצאה מקרית ב'זום' מגלה בתחילת מגפת הקורונה את הסיפור של יואנה ונכבשת מיד; אולי בגלל דמיון בין מציאות החיים שהוטלה אליה פתאום – סגרים, בידודים ובדידות, בעל נוכח\נעדר.

הזמן שהתפנה לרות בסגרים, מעבודה, מטיפול באם ובנכדים, מוקדש מעתה לכתיבת סיפורה של אישה אמיצה מאד, ולניסיון להבין מה קרה לה, מדוע נטש בעלה פתאום את אמונתו ומדוע בחרה היא במה שבחרה, תוך ידיעת המחירים הקשים שתיאלץ לשלם בשארית חייה.

אהבתי את התנועה בין חייה של יואנה, שמחותיה ועיצבונותיה, לבין חייה של רות. הנשים הללו, על אף המרחק ההיסטורי שביניהן, עומדות שתיהן מול שאלות של נאמנות ומחויבות, לתרבותן, למשפחתן ולעצמן. ועל אף שאלה הן שאלות אנושיות – נדמה שהן באופן מיוחד, אז כהיום, שאלות נשיות.

אהבתי את העובדה שבעזרתה של רות יכולתי לא רק לספר על תהליך כתיבת סיפורם של יואנה ושלמה-פבלו, ועל השאלות שריחפו מעליו כל העת, אלא גם זכיתי מבלי משים, לספר ולתעד את המציאות המוטרפת שנגררנו אליה כולנו בתחילת שנת 2020, על ההווה המפתיע של המגפה, שיום אחד הרי יהפוך גם הוא להיסטוריה.

"מעל הכול", כתבה לי הקוראת שעליה סיפרתי כאן למעלה, "ברוח הימים הללו אני לוקחת גם מיואנה וגם מרות הרבה פרספקטיבה. אני מוצאת את עצמי מודה על המדינה שלנו, על כך שיש לנו צבא, שיש מי שיגן עלי, שאינני נתונה לאימת גויים, שליטים, עריצים רודפי בצע, פורעים…"

לא יכולתי לנסח טוב יותר את מה שכתיבת סיפורה של יואנה העניקה גם לי בימים של קושי מתח ואי וודאות: פרספקטיבה, אתגר, והכרת תודה עמוקה.

חיותה דויטש,
נווה דניאל
ד"ר חיותה דויטש, סופרת –  chayutad@gmail.com

כתב : דוד יעקבסון

יואנה הלוי, בת למשפחת בנבנישתי המיוחסת, ילידת ברצלונה, הייתה נשואה לשלמה הלוי, רב העיר בורגוס, בירתה העתיקה של קסטיליה. לזוג היו ארבעה בנים ובת. בנוסף להיותו אחד מחשובי רבני ספרד, היה שלמה הלוי גם האיש העשיר בממלכה, בהיותו גובה המיסים ויועצו של מלך קסטיליה. המלך סמך מאד על שלמה, שביצע עבורו גם שליחויות דיפלומטיות חשובות. חייה של יואנה נראו שלוים, מאושרים ובטוחים, עד שבשנת 1391 , כשיואנה הייתה בת 32, שטף את ספרד גל של מאורעות כנגד היהודים. יומיים לאחר שהמהומות פקדו את בורגוס נטבל הרב שלמה הלוי לנצרות, והמיר את שמו לפבלו דה סנטמריה. יחד איתו נטבלו חמשת ילדיו, שהיו אז בגילאים 3-12. יואנה סרבה להיטבל ונותרה נאמנה ליהדותה, ביודעה שסירובה יעלה לה במחיר ניתוק מילדיה הצעירים. יואנה חיה כיהודיה בבורגוס עד יום מותה, כעבור 29 שנים . שנים אחדות לאחר הטבלתו שב פבלו/שלמה לעיר הולדתו בורגוס, לאחר שמונה לארכיבישוף של העיר בה שימש בעבר כרב.
את יתר פרטי סיפור חייה של יואנה תמצאו בספרנו "אשת הרב, אשת הבישוף".

רקע היסטורי

בתחילת המאה ה14 הייתה יהדות ספרד הגדולה, העשירה והחשובה בתפוצות ישראל. האליטה הרבנית והכלכלית הייתה מחוברת מאד למלכות, ומילאה תפקיד חשוב בכלכלה ובמינהל של הממלכות השונות בספרד. שנאת ישראל הייתה אמנם קימת, בעיקר בחוגי הכמורה הנמוכה, אך השלטונות ריסנו אותה ולא נתנו בדרך כלל לשנאה זו להתפרץ ולהתבטא באלימות כלפי היהודים. באמצע המאה, בעקבות מגפת הדבר השחור והפרעות נגד היהודים שפרצו בעקבותיה, עברו קהילות ישראל בספרד טלטלה שזעזעה קשות את הרגשת הביטחון שלהן. לקראת סוף המאה, כ45 שנה לאחר המגפה, נוצר ריק שלטוני בעקבות מותו של מלך קסטיליה. הכמורה בסביליה ניצלה את המצה להסתה נגד היהודים, ומהומות פרצו בכל רחבי קסטיליה וארגון. קהילות שלמות חרבו, רבים נרצחו, ולא מעטים נטבלו לנצרות. קהילות רבות בצפון ספרד, ביניהן קהילות בורגוס וסרגוסה, התארגנו להגנה עצמית. בעוד שההגנה בסרגוסה ובמקומות רבים אחרים הצליחה ורוב בני הקהילה נותרו בחיים, נכשל המאמץ בבורגוס ויד הפורעים גברה. יומיים לאחר המהומות, כשהשקט כבר שב לרחובות בורגוס, המיר רב העיר שלמה הלוי את דתו ונטבל לנצרות. יהדות ספרד המפוארת לא התאוששה מפרעות אלה, ושקעה לאיטה עד לגרוש הסופי כמאה שנים לאחר מכן.

 כיצד התחברתי לסיפור

בשנת 2011 פרשתי מתפקיד בכיר בבנק והתפניתי להגשים חלום ישן: מסע רגלי של 800 ק"מ בצפון ספרד, מסלול צליינים הנקרא הדרך הצרפתית של ה "קמינו דה סנטיאגו".

במסגרת ההכנות למסע חקרתי לעומק ולרוחב את תולדות הקהילות היהודיות שהתקימו לאורך המסלול בימי הביניים. התודעתי לסיפורים רבים על חייהם של נשים ואנשים רבים. יותר מכולם נגע ללבי סיפורה של יואנה הלוי, אשה אמיצה, ששמרה על נאמנות למורשתה היהודית למרות שידעה שתשלם על כך מחיר כבד.

במחקר שהתפרס על פני שלוש שנים וכלל נבירה של ימים רבים בארכיונים בספרד, פורטוגל, ירושלים והמבורג, מסעות חוזרים לספרד ופורטוגל, קריאת אינספור ספרים ומאמרים ופגישות עם מומחים ואנשים מן השורה, הצלחתי ליצור תמונה די מלאה על קורתיה של יואנה הלוי ומשפחתה, וכמובן גם על בן זוגה הרב שלמה, שהפך לארכיבישוף פבלו.

ההיסטוריה לא עשתה חסד עם יואנה הלוי, וסיפורה נותר עלום. היהודים התביישו ככל הנראה בבגידתו של הרב שלמה הלוי והשתדלו למחוק כל זכר לקיומו, כולל מאות השו"ת שעליהן חתם. על הדרך נשכח גם זכרה של יואנה אשתו, אף שנותרה נאמנה למורשת אבותיה. הנוצרים מצידם גאים מאד בפבלו, המומר המפורסם, אך לא היה להם כל עניין בהנצחת זכרה של אשתו שסירבה לראות את האור ולהצטרף לאמונתם. כך יצאה יואנה קרחת מכאן ומכאן, ונותרה בגדר הערת שולים בספרי ההיסטוריה, עד שזכיתי להוציא לאור את סיפורה בעזרת שותפתי לכתיבה, הסופרת חיותה דויטש.

עוד בטרם למדתי על הקשר המשפחתי האפשרי שאולי קיים בין יואנה לביני, גמלה בלבי ההחלטה לגמול עימה צדק היסטורי ולהוציא לאור את סיפורה הייחודי. כותרת הספר (שכמעט מתבקשת מאליה) "אשת הרב, אשת הבישוף" התגבשה אצלי זמן רב לפני שניגשתי לכתיבה עצמה.

מעבר למחקר על חייהם של יואנה הלוי ובני משפחתה, חקרתי גם לעומק ולרוחב את חיי האנשים בתקופה הנדונה. פרטים אלה נכללו בספר. כך למשל אנו מתארים בספרנו את חובת טיאטוא הרחובות מדי שבוע שהיתה מוטלת על בני קהילה יהודית קטנה בסמוך לבורגוס, כיצד הפליגה ספינה במעלה הנהר באותה תקופה, מה לבשו, מה אכלו ומה שרו בחתונה, כיצד הדליקו נרות שבת, ועוד פרטים רבים המעניקים חיות ואותנטיות לסיפור.

הוספתי מדמיוני לסיפור גם שתי דמויות בנות ימינו. שתיהן מכילות פרטים אוטוביוגרפיים שלי: ההיסטוריון הישראלי המסייר בקמינו, ויוהנה, היהודיה הגרמניה הפוגשת אותו במסלול המסע. שניהם יחד חוברים לרות הספרנית, דמות שיצרה חיותה, במסע במנהרת הזמן בעקבות יואנה הלוי.

ד"ר דוד יעקבסון, יליד באר שבע, נשוי, אב לששה וסב לשבעה עשר, תושב אלעזר בגוש עציון.

דוד עסק בעברו במגוון מקצועות: מהנדס מכונות בתעשייה עתירת ידע, דיפלומט (קונסול כלכלי בבוסטון), בנקאי השקעות (ניהל את פעילות המיזוגים והרכישות בבית ההשקעות של בנק לאומי), מרצה למינהל עסקים (פר' אורח בג'ונס הופקינס ובגראץ, אוסטריה), ומדריך מסעות מורשת יהודית בספרד ואשכנז. בין תאריו האקדמיים: בוגר אונ' בן גוריון בהנדסת מכונות, דוקטור לכלכלה והיסטוריה מהאונ' העברית.

ד"ר דוד יעקבסון – merger56@hotmail.com
*כל הצילומים העכשוויים צולמו ע"י דוד יעקבסון.
הוצאת ספרים ידיעות אחרונות – wwww.ybook.co.il