הסרטים "פרג'" ו-"סופת חול"; המחזה "הר לא זז" ומציאויות מתרחשות בארץ – נשים נרצחות בגלל נקמת דם, מעוררים ומדגישים פן אנושי כיצד גברים, בעיקר, פועלים בעקבות תבניות תרבותיות.
// יהודית בר
תמונה ראשית: רודי רובינשטיין
הסרט "פרג'" מצליח לחדד הרס מרקם יחסים משפחתיים מדרגה ראשונה מאד חמים, כאשר האח הבכור אינו יכול להסכים שכל המשפחה – אחים ובני משפחותיהם – אינם פועלים לפי רצון האח הבכור.
הסרט "סופת חול" מחדד אומללות אם ובת כאשר האב דורש קבלת מרותו על ידי ביתו הבכורה האהובה למי להינשא, ואשתו האהובה אינה מסכימה מרצון להבאת אישה צעירה נוספת, כדי שהאב יוליד בן זכר.
המחזה "הר לא זז" מעלה מנהגים יפניים אכזריים המביאים לרצח ולהרג על פי כללים שאין מפרים פי המנהיג הזכרי של המשפחה/הכת.
נשים נרצחות במגזרי תרבות שונים בארץ עקב פירוש פגיעה בכבוד המשפחה.
לכל הדוגמאות מעלה משותף אכזרי אחד. הגברים מחויבים לאתיקה התרבותית וכלואים על ידה. גם ב"פרג'", גם ב"סופת חול" וגם ב"הר לא זז" יש בדמויות הגברים אנושיות מודגשת והם מעוררים סימפאטיה בהתנהגותם הרכה והעדינה כלפי סביבתם הקרובה. למרות זאת הם פוגעים באכזריות. הדואליות הזאת מעוררת תמיהה גדולה. הגבר הפוגע אינו יכול להיות הוא עצמו ביחסיו החמים העמוקים כלפי נושאי פגיעתו.
הוא נותר קרוע אבל חייב!? למלא עפ"י צו הקודים האתניים של המשפחה היהודית העיראקית, השבט הבדואי, כת הסמוראים היפנית, התרבות הערבית….
רצף צפייה ב"פרג'", "סופת חול", "הר לא זז" ודווח חדשותי על "אישה נוספת שנרצחה בגלל נקמת דם"…
עורר המחשבה עד כמה קשה מנשוא היא העובדה שתרבויות מטילות על כתפי הגברים קודים כה מורכבים ואכזריים. הגברים בשני הסרטים, המחזה והמציאות, מעוררים, בעיני, בסופו של דבר, חמלה. חמלה על כך שכאשר חברה בצורה מודעת מחנכת גברים לפעול לפי קודים תרבותיים שלא השתנו, או לא שונו עם חלוף השנים.
בכל חברה חלים שינויים בחלוף הזמן. ליילה ב"סופת חול" יוצאת מהחמולה הבדואית ולומדת באוניברסיטה בבאר שבע ואביה התומך, מקדם וגאה בביתו המשכילה, אבל בבוא שעת הקוד התרבותי, מאלץ אותה לנישואים אומללים. פרי פרג' נקרע בתוכו בין אהבתו לאחיו לבין פגיעתו שלא כיבדו את מילתו – האח הבכור, וכאן נהרס כל מרקם היחסים המשפחתיים בכל המשפחה המורחבת.
על כל החברה כולה מוטלת החובה לראות את הגברים "הכלואים" בתבניות התרבותיות המיושנות שלא השתנו עם רוח הזמן, ולעשות כל אשר לאל ידה לשחררם מהבלתי אפשרי – מנאמנות לתבניות תרבותיות מיושנות, למרות השינויים אשר בפרספקטיבה של הזמן צעדו הרבה קדימה.
צילום: ארכיון משפחת פרג'
ראוי להעלות לתודעה הציבורית קודם כל שאותם גברים הפועלים עדיין לפי אתיקה תרבותית ישנה, הם אינם האשמים הישירים לפעולותיהם הקשות עד אכזריות. חברה חייבת להבחין בראייה רחבה ולעומק תפקוד פרטיה ולפעול בהתאם. במקביל יש להביא לתודעה הציבורית הכללית בדיאלוגים ציבוריים ומקומיים, בחינוך דור צעיר ובקריאה גדולה על כך שיש לשחרר הגבר מקודים מיושנים פוגעניים ואכזריים. רק על ידי קבלה שביסודה הבנת המציאות, יוכלו גם הגברים להיות שווי זכויות לנשים באי דרישה מהם לפעול בכל מחיר בניגוד לרגשותיהם ויחסים לקרובים להם.
תמונה: יח"צ הסרט "סופת חול", צילום: ורד אדיר
כבני אדם, רק זווית הראייה אשר תנחה אותנו לראות ולבחון את המציאות, היא זאת אשר בסופו של דבר תכתיב את דרכי פעולותינו, איכויות חיינו וחיי קרובינו ואהובינו.
